בסקר המפורט והיסודי של הדרך הרומית בין לגיו (מגידו) לציפורי, שנערך ביוזמת מרדכי הקר, אביה של רות הקר-חורן, נמצאו 13 אבני מיל מתוך 16, רובן באתרן (במקומן, במקום שבו היו). רצף כזה הוא נדיר. ברוב הדרכים חסרות הרבה יותר אבני המיל, אם מפני שנלקחו לשימושים אחרים בתקופות יותר מאוחרות ונמצאו הרחק ממקומן הראשון, ואם מפני שלא נמצאו עד היום. לכל האבנים היה אותו מבנה: בסיס מרובע, מסותת יפה, ועליו עמוד גלילי.

בזמן שבו נסללה הדרך בפקודת הדריאנוס (120 לספירה, עוד לפני פרוץ מרד בר-כוכבא), ישבה המפקדה של הלגיון הרומי בלגיו, ולכן נמדד המרחק לציפורי משם ונרשם בלטינית, שפת השליט הרומי. כ-80 שנה מאוחר יותר עברו ענייני המנהלה ותחזוקת הדרכים מידי הצבא לידיים אזרחיות. הניהול נעשה עתה מן המרכז האזרחי – העיר ציפורי (אז: "דיוקיסריה"), ולכן המרחקים נמדדו משם ונרשמו ביוונית, שפת התושבים המקומיים.

באבן המיל החמישית, שנמצאה מדרום לקיבוץ שריד על שני חלקיה – גליל ובסיס – מודגם השינוי המנהלתי הזה בצורה מושלמת: על הגליל כתוב באותיות לטיניות, אחרי פירוט כל תוארי הקיסר הדריאנוס וציון זמן התקנת הדרך, כי האבן נמצאת במרחק של 5 מיל מלגיו. על הבסיס של אותה אבן מיל חרוטה כתובת באותיות יווניות, המציינת כי המרחק מדיוקיסריה הוא 11 מיל.

 

הקר והחברים שאיתו מצאו את האבן על שני חלקיה במקומה. בהסכמת רשות העתיקות הובא החלק העליון, הגלילי, ליפעת והוצב בבית הספר, כדי שהדורות הצעירים יוכלו ללמוד ממנו שיעור בתולדות האזור. כדי להעמידו באופן יציב עשו לו בסיס מבטון. חגורת הבטון כיסתה בחוסר תשומת לב את המספר החשוב 5 (V) המציין את המרחק מלגיו, אך מאחר שהכתובת תועדה ונקראה בשלמותה עוד קודם, לא הלך המידע לאיבוד. הבסיס המרובע היפה של אותה אבן מיל נלקח, בהסכמת רשות העתיקות, ע"י חובבי הארכיאולוגיה מגבת שהשתתפו בסקר.

לימים, כאשר נחפר ושוחזר המאווזוליאום הרומי ביפעת, והוקדש לבסוף "לזכרו של מרדכי הקר, חוקר הארץ", ביקשה יפעת מגבת את הבסיס עם הכתובת ביוונית, כדי לצרפו לאתר. גבת נענתה לבקשה, והבסיס עבר למאוזוליאום ביפעת.

עוד כמה שנים עברו. גבת שיקמה את בית האבן הראשון שלה והפכה אותו למוזיאון קטן. מחוץ למבנה נאספו כמה אבנים בעלות ערך היסטורי-ארכאולוגי מג'בתא העתיקה וסביבתה. כדי להשלים את האוסף, פנו אנשי גבת לבית הספר "העמק המערבי", וביקשו את אבן המיל המוצבת בבית הספר במקום חבוי מעין-רואים (מאז שהוצבה האבן בלב בית הספר, גדל בית הספר והתרחב, והמבנים הישנים נדחקו לשוליים). בית הספר נענה לבקשה, והיום מוצב הגליל עם הכתובת הנהדרת באותיות רומיות ליד המוזיאון של גבת.

כך הושלם סבב ההחלפות בין בסיס לכותרת בין יפעת לגבת...

בארכיון יפעת שמור מכתב מנובמבר 1965, שבו פונה גדעון פרסטר, ארכיאולוג המחוז דאז, בבקשה למזכירות יפעת:

"...חלקה העליון של אבן המיל החמישית, שבסיסה הועבר באחרונה מגבת והוצב אצלכם במאוזוליאום המשוחזר, מוצב אצלכם במקום אחר, בבית הספר האזורי. הנני מציע לתקן את אבן המיל כיחידה אחת ולא להשאירה בשני חלקים, כלומר: להביא גם את החלק העליון למאוזוליאום ולהציב את שני חלקיה של אבן המיל במקום אחד". זה, כאמור, לא קרה. להיפך, שני חלקי האבן התרחקו פיזית עוד יותר. מי יודע, אולי במחווה של רצון טוב ניתן עוד לאחֵד את שני חלקי האבן האחת במאוזולאום, המוקדש לזכר מרדכי הקר – האיש שתיעד את הדרך היפה והמעניינת הזאת.

 

 

בסיס האבן, כיתוב ביוונית: 11 מיל מדיוקיסריה (ציפורי)    החלק העליון, כיתוב בלטינית: 5 מיל מלגיו (מגידו)