שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

גשם תש"ף

16.11.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת נובמבר נמדדו 4.5 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 30 מ"מ

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

אוקטובר 2014

העבודה היא חיינו

נתנאל דורון, רישום עבודה בהנהלת החשבונות – בלי שעוני נוכחות, כמובן...

בחג האסיף תשע"ה, אוקטובר 2014, כאשר יפעת חוגגת 60 – כדאי להזכיר את המאפיין הכי משמעותי שלה: העבודה.

המילון היפעתי כלל מיגוון רב-פנים ועשיר בדקויות של מושגי עבודה.

היה "יום עבודה" – 8 שעות עד גיל 50, ואחר כך "דירוג" – 7 שעות, 6 שעות וכד', עד המינימום – 4 שעות ("חצי יום") מעל גיל 70.

 והיו תורנויות במיגוון אינסופי:

תורנות ערב/בוקר/שבת

תורנות שמירה – חברות וחברים; נהג תורן; אחות תורנית / חשמלאי תורן (לאחיות וחשמלאים).

תורנות הגשה בחדר האוכל – בערב יום חול ובערב שבת.

תורנות חגים – עריכה / הגשה / פירוק / שטיפת כלים.

תורנויות הורים למיניהן.

שנת חובה (לפחות כמה חודשים) – חברות בבתי הילדים, כולם בחדר האוכל, חברים ברפת.

ועוד.

על אלה נוספו גיוסים:

גיוסים לקטיף במטע בוקר / ערב / שבת, ובהמשך גם לפרדס.

גיוסים להעמסת חבילות חציר.

גיוסים למשלוחים בלול.

גיוסים לעישוב ודילול כותנה.

גיוסים במטבח בחגים להכנת סופגניות / אוזני המן/ קניידלך.

 עבודה בשבת וחג לא נקראה "יום עבודה" כי אם "שיבוץ".

שיבוצים היו בענפים חיוניים, כולל בתי ילדים – כל שבת רביעית, לפי הספר; כל שבת שנייה-שלישית לפי המציאות; כל שבת וחג, בלי הנחות, במקרים קשים.

 בענפים רבים עבדו סביב השעון, ב"משמרות":

ברפת – חליבת יום / לילח; שלהב – משמרת בוקר / ערב / לילה.

לשם כל אלה נדרש מערך ארגוני הולם של "סידור עבודה":

סדרן / סדרנית, רכז עבודה ובהנהלת החשבונות – רישום עבודה, בלי שעוני נוכחות.

עד שנכנסו הטלפונים היה ה"סידור" תלוי על לוח המודעות.

מי שהיה "פקק" – לאמור, בלי מקום עבודה קבוע, היה חייב להסתכל בו יום-יום, לקראת מחר.

ואיזה מושג לא היה במילון, ממש לא עלה על הדעת?

פרישה לגימלאות.

החברים עבדו עד יומם האחרון, כל עוד יכלו לעבוד.

היו לא מעט חברים שהלכו לעולמם כשלזכותם רשומים ימי חופש במספר המגיע לכמה שנים.

כל זה היה בשכבר הימים...

 

מרים אהרוני, 2014