שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

אחרית דבר

בנות נהלל - אחרית דבר
  
     בזכרונות שעלו במרוצת עשרות שנות חיים אחרי תקופת נהלל - בכתב ובעל-פה, ראו כל הבוגרות בפרק חיים זה תקופה משמעותית ביותר, מעצבת, שהשפיעה על דרכן ועל חייהן - ולא רק מפני שהיו אז באביב חייהן, ונפשן פתוחה וערה וכל רושם נחרת עמוק. בית הספר לצעירות של חנה מייזל לא היה עבור אף אחת מהן תחנה מקרית או סתמית בדרך.
  
מלכה
     עם נטיעת גן עצי הפרי הראשון התחילה מלכה לעבוד בקביעות בענף המטעים.
     היא עבדה בענף זה כל חייה בהתמסרות גמורה. בסוף סיפור קורות חייה ל"אלבום
      הקבוצה", והיא בת 65, כתבה:
     אף פעם לא היתה העבודה קשה מדי בשבילי. גם אם כוחותיי לא היו רבים – גבר
     הרצון על מגבלות היכולת. הייתי יוצאת עם הבחורים השכם בבוקר לגפר בכרמים
     ולרסס את העצים במשתלה ובגן. עבדתי בגיזום על הסולמות הגבוהים, ואחר-כך
     בקטיף ואף בהעמסת הפרי על המכוניות. תמיד היה היום קצר מדי עבורי ולא הספיק
     למילוי כל המשימות שהצבתי בפניי. רציתי להיות שותפה בדאגה ובאחריות לכל
     עבודה – גדולה וקטנה. הייתי מנכשת עם המנכשים, קוטפת ואוספת נשר עם הילדים,
     מַשקה עם המַשקים, תוקעת סמוכות-תמך באדמה וקושרת את העצים. לא נדחקתי
     לעבוד עם הבהמות, אבל אם לא היה מי שיוביל את הבהמה בפתיחת תלמים –
     קיבלתי על עצמי להובילה, ואם לא היה מי שיוביל זבל ויפזר אותו – עשיתי גם זאת.
     המשכתי בעבודתי בגנים גם לעת הריון, עד ללידה ממש, ולאחר מכן – בתקופות
     ההנקה. חיפשתי ומצאתי דרך לגַשֵּׁר בין חובותיי כאֵם לבין העבודה בגנים.
     ירדתי לגנים גם בעת מחלה וגם כשהרופא דרש ממני לחדול מהתהלך על אדמה
     חרושה. ועודני מקווה להמשיך.
                                                                                 והיא המשיכה, כל חייה ממש.
 
 
רות
  1955
     בכל שנותיה בקבוצת השרון, ובמשך כ-10 שנים אחר-כך ביפעת, עבדה רות בגן הירק. היא היתה אחראית על זריעה ושתילה, דילול
ועישוב, הדליה, קטיף ואסיף, וגם על חינוך לעבודה של הילדים שעבדו בענף. רות הכירה רק שיטת חינוך אחת: דוגמא אישית.
בלי להרבות במילים היתה רות גוחנת אל ערוגות הגן וכל הילדים והנערים אחריה. במו ידיה דיללה, ריססה, גיפרה, קטפה, העמיסה
את הארגזים הכבדים לעגלה ונהגה את הטרקטור עם התוצרת אל המטבח.
     אחרי 30 שנות עבודה בגן-הירק נבחרה למזכירת יפעת. בעקבות זאת נסגר הענף, שהותאם למידות של אדם אחד, אשה אחת: רות.
בגמר התפקיד הציבורי מיהרה לחזור לחקלאות. זה היה ייעוד חייה מאז היותה בת 18. מאחר שגן ירק כבר לא היה ביפעת, הצטרפה
לצוות חממות הפרחים. רק כאשר הצטמצם הענף ולא נותרה בו כמעט עבודה, ויתרה בצער על החקלאות ועברה לתחומי עיסוק אחרים.
 
יפה
  1977
     מוקד העניין של יפה כבר מגיל צעיר, עוד טרם תקופת נהלל, נטה להתעמקות בנפש האדם, ברוח האדם, ביחסי אנוש וחברה.
     מדבריה בשיחות הקבוצה ובמכתבים עולה כי היא בחרה במקצועות החקלאות במסגרת מאבקה לשוויון המינים וגיבוש חברה צודקת, ולא מפני שנמשכה אל העיסוק בחקלאות כשלעצמו. אולי נדמה היה לה עם שובה לקבוצת השרון בתום הלימודים שתתמיד בחקלאות לאורך ימים ושנים. יחד עם שמחה ארצי נטעה את הכרם הראשון של הקבוצה, והיתה שמחה וגאה בתרומתה זו למשק.
     אבל אז נולדו הילדים הראשונים, ויפה נהייתה למטפלת הראשונה של הקטנים. לחקלאות לא שבה. שנים אחדות טיפלה בילדים ולאחר מכן היתה במשך 25 שנים החובשת [אחות] במרפאה של הקבוצה – תחילה בקבוצת השרון ואחר-כך ביפעת. בגיל 60 לערך פתחה ביפעת מכון קוסמטי – מן הראשונים בתנועה הקיבוצית – שבו רקחה בעצמה את כל הקרמים להגנת העור וטיפוחו.
     בסופו של דבר, ביטאה דרך חייה את נטיית-ליבה האמיתית, החזקה, כפי שנחשפה כבר בשנות הנעורים.
 
בלה
     בגבת המשיכה בלה לעבוד בחקלאות – בכרם, בגן הירק ובמטעים. בנוסף לכך, היתה מורת עזר לילדים באנגלית, סייעה לפנחס גולדמן בהוראת נגינה לילדים במנדולינות והיתה יד ימינו גם בתזמורת כלי הפריטה למבוגרים, שבה השתתפו גם חברים מיישובי הסביבה. בהוראה תבעה דיוק והשקעה מהילדים, בלי פינוק ובלי ויתורים. רק כך, האמינה, ניתן לחנך להתמסרות לעבודה.
     בלה אהבה את העבודה בחקלאות. קרוב לוודאי שאלמלא פגעי הזמן, היתה מתמידה בה עוד שנים. משלא יכלה עוד לצאת לעבודה הפיזית במשתלה ובגנים, עברה לעבודות עזר במטבח. לילדי בית הספר המשיכה לתת שיעורי עזר במקצועות לימוד שונים עוד שנים רבות. בהיותה בת 80, קראה יום אחד ליאיר פסחי, נתנה בידיו את המנדולינה שליוותה אותה עשרות שנים, ואמרה לו: "קח את המנדולינה למוזיאון, הניגון שלי נגמר"...
 
מרים
     מרים השתלבה ביפעת בענף המטעים. במקצועיות, בשמחה ובאהבה רבה גזמה עצים בחורף, השתתפה בנטיעות וכמובן בקטיף.
מאוחר יותר, בלחץ סידור העבודה, עברה לעבוד בבתי הילדים ובטיפול בחברים חולים ובהורים הזקנים של החברים – היה לה לב
שכולו חסד ורחמים ומגע מרפא. רק בשנים מאוחרות התאפשר לה לשוב לעבודה עם המזמרה ביד – הפעם בענף הנוי – ושוב אפשר היה לראותה עובדת בחריצות ובמקצועיות בגן ופניה המאומצים נוהרים.
 
בנות נהלל / יצחק יצחק
  
באלול תרפ"ו (1926) ראה אור שירו הידוע של חיים נחמן ביאליק "לבנות שפיה".
יצחק בן-ישראל בקבוצת השרון קרא והתרשם עמוקות.
זמן לא רב לאחר מכן כתב בעקבות ביאליק את שירו "לבנות נהלל".
 
לבנות נהלל
 
אִם עֲדַיִן עוֹרֵג לְבַבְכֶם
לְשִׂמְחָה, אַהֲבָה וְכֵן הָלְאָה –
עוּרוּ, קוּמוּ, וּשְׂאוּ רַגְלֵיכֶם
וְקַמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם נַהֲלָלָה.
 
כְּפָר נוֹדָע נַהֲלָל, מְפֻרְסָם,
מֵרֵיחוֹת שֶׁל שָׂדוֹת מְבֻשָּׂם.
רֹב נִסִּים וּפְלָאִים בּוֹ, אוּלָם
יֵשׁ אֶחָד הָעוֹלֶה עַל כֻּלָּם,
(אֶת הַשְּׁאָר לֹא נוּכַל כָּאן לִמְנוֹת)
בְּאֻלְפָּן חַנָּה מַיְזֶל – בָּנוֹת.
 
לֹא בָנוֹת, כִּי אֶשְׁכּוֹלוֹת גֶּפֶן,
עֵינַיִם – בְּכָל אֲשֶׁר תֵּפֶן
בְּךָ מְצִיצוֹת עַל כָּל שַׁעַל
מֵחַלּוֹן – מִלְּמַטָּה, מִמַּעַל.
עוּרָה, בָּחוּר, נַסֵּה הַמַּזָּל,
אַל תִּסְתַּכֵּל – עֲשֵׂה וּפְעַל!
רֵיקָם אַל תֵּצֵא מִנַּהֲלָל
שְׁבֵה שֶׁבְיְךָ... בַּת נַהֲלָל.
 
בַּכְּרָךְ יֵשׁ בָּנוֹת מְלֻמָּדוֹת,
לָהֶן בְּפִרְכּוּס עֶשֶׂר יָדוֹת.
בְּנוֹת נַהֲלָל מֵהֶן נְבוֹנוֹת,
כָּל הַמְּלָאכוֹת יוֹדְעוֹת הַבָּנוֹת:
עֵץ לִנְטֹעַ, לִזְרֹעַ שָׂדוֹת
טְרַקְטוֹר לִנְהֹג לַחֲרֹשׁ בִּפְרָדוֹת,
בְּגַן לַעֲדֹר, פֶּרַח לִשְׁתֹּל...
בְּנוֹת נַהֲלָל יוֹדְעוֹת הֵן הַכֹּל!
בַּשֵּׁל, אֱפוֹת, לִגְזֹר, לְהַטְלִיא
אֲפִלּוּ לָשִׁיר, לִרְקֹד לְהַפְלִיא.
 
חֵן אִם תִּמְצָא אַחַת הַבָּנוֹת
אַל תְּחַשֵּׁב הַרְבֵּה חֶשְׁבּוֹנוֹת
שָׁאֵנָה מִיָּד – כְּאֹרַח חָלוּץ
נֶשֶׁף עֲרֹךְ – וְאַל נָא בְּקִמּוּץ!
יַיִן יִזַּל מָתוֹק גַּם חָמוּץ,
וִיכֻּרְכַּר בַּבַּיִת, בַּחוּץ,
עַד אוֹר הַבֹּקֶר – כַּדִּין, כַּנָּחוּץ,
אִם מוֹשַׁבְנִיק, אוֹ אִישׁ קִבּוּץ.
 
אִם עֲדַיִן עוֹרֵג לְבַבְכֶם
לְשִׂמְחָה, אַהֲבָה וְכֵן הָלְאָה –
עוּרוּ, קוּמוּ, וּשְׂאוּ רַגְלֵיכֶם
וְקַמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם נַהֲלָלָה.
 
כְּפָר נוֹדַע נַהֲלָל, מְפֻרְסָם,
מֵרֵיחוֹת שֶׁל שָׂדוֹת מְבֻשָּׂם.
רֹב נִסִּים וּפְלָאִים בּוֹ, אוּלָם
(לֹא נוּכַל אֶת הַכֹּל כָּאן לִמְנוֹת)
יֵשׁ אֶחָד הָעוֹלֶה עַל כֻּלָּם:
פֶּלֶא כְּפָר נַהֲלָל – הַבָּנוֹת.