שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

גשם תש"ף

16.10.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת אוקטובר נמדדו 2 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 2 מ"מ

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

איילי מאיר
 
 
מאיר איילי
בן אסתר לבית כהן ויהודה הירשלר
בן-זוג לנעמי לבית גורה
אב לאפרת, עופר וגלעד
נולד ה' תמוז תרע"ג, 10.7.1913
נפטר ט' אייר תשס"א, 1.5.2001
 
 
פרידה ממאיר
מרים אהרוני - דברים בהלוויה
 
    קשה להיפרד ממאיר. כל-כך קשה...
    כולנו, כל הרבים שנאספו כאן היום, יודעים: בלי מאיר חיינו ייראו אחרת. הוא יחסר לנו כחבר חכם ומנוסה, כאיש שיחה מרתק, כאיש עצה ותבונה שאין שני לו, כמורה נפלא ונערץ, כמקור בלתי נדלה של ידע וחוכמה והומור, כמחנך, כאָב.
    אהבנו את מאיר. אהבנוהו בראש ובראשונה בגלל אישיותו המאירה, הקורנת, האנושית, מלאת הרגש. ממאיר למדנו את המשמעות האמיתית של "דרך ארץ", את הכבוד לכל אדם - מילד רך ועד זקן. רגיש היה למצוקות הזולת, לכאב, לצער היחיד, ללב נשבר; נזהר בכבודם של חבריו ושותף ללבטיהם ולקשייהם. הוא היה כבד-שמיעה בשנותיו האחרונות, אבל מעטים האנשים שהיטיבו כל-כך להקשיב ולשמוע כמותו, עד יומו האחרון - ולא רק אל המילים הנאמרות, אלא גם אל מנגינת הקול ואל הדומיה שמעבר לה. היתה בו עדינות גדולה של ביטוי וגינונים מיושנים ונפלאים של נימוס, שריככו במשהו את חיינו המחוספסים והישירים והעשירו אותם בחן ועידון קלאסי.
    מאיר היה מחנך בעל שליחות - שליחות שהטיל על עצמו עוד מנעוריו. אף פעם לא ביקש לעצמו את החיים הקלים ולא נסחף עם הזרם, הנוטה בדרך הטבע אל המקומות הנמוכים. תמיד, במשך כל חייו, היה ממתווי הדרך, מאלה המעטים הרואים לרחוק, ויש בהם אורך רוח וכוח עמידה להתמיד בניסיון להטות את הזרם עצמו כלפי מעלה, לעבר יעד ראוי.
    מתווה דרך היה, אך לא מכתיב דרך. מעולם לא ניצל לרעה את כוח השפעתו העצום על תלמידיו ועל חבריו. דרכו היתה בהארה והסבר בהיר של מערכת השיקולים, סימני השאלה והלבטים, מבלי להסתיר דבר, והצבעה על דרכי פתרון אפשריות. בחירת הנתיב נשארה תמיד פתוחה. מאיר עודד כל אחד לבור את דרכו על-פי נטיית-ליבו ואישיותו, ולא לוותר על אמיתו הפנימית כדי לרַצות מישהו אחר. במפגשיו עם ילדים ובני-נעורים בין כותלי בית-הספר ומחוצה-לו שלל מאיר בתקיפות כל גילוי של אלימות והשתלטות פיזית או נפשית על הזולת. אף פעם לא התפשר על ערכים יסודיים של מוסר והומניזם ונרתע מגילויים של קיצוניות, עיוורון אידיאולוגי ופנאטיות. היה אוהב שלום ורודף שלום, והשתדל לפתור מחלוקות וריבים בדרך של ויתור והסכמה הדדיים.
    במשך חייו הארוכים היה מאיר תמיד בחזית העשייה, למן ימי נעוריו באיזנשטדט שבאוסטריה, עיר הולדתו, שבה הקים את תנועת הנוער החלוצית "תכלת-לבן", דרך התחנות בארץ: הדרכת חברת נוער עולה בנען, העלייה להתיישבות בעמק בית-שאן בראשית ימי "חומה ומגדל", הפעולה החינוכית בבית-הספר ובחברת הילדים בגבת, השליחות לאירופה אחרי השואה לשם טיפול בילדים יהודיים והעלאתם ארצה, הקמת בית-הספר האזורי ביפעת, שהוכר בתקופתו כאחד ממוסדות החינוך הטובים בארץ, כינוס קבוצות נכי צה"ל בתנועה הקיבוצית והכנתם המסורה והאוהבת ללימודים אקדמיים, ועד העמדת תלמידים ותלמידי-תלמידים באוניברסיטת חיפה וב"אורנים". מעולם לא נטש מלאכה באמצעה ולא הטיל על אחר לעשות את אשר לא היה מוכן לעשות בעצמו.
    מאיר עזב בלי צער חיי רווחה מוגנים ונוחים באירופה כדי לעלות לארץ כחלוץ ולהיות שותף ביישובה ובניינה. ביום עלייתו לארץ ישראל בגיל 21 ראה את יום הולדתו האמיתי - יום שבו עשה מתוך בחירה את הצעד המשמעותי ביותר של חייו. הוא בחר בחיי קיבוץ, מפני שראה בחיים האלה את ההגשמה האישית המלאה והנכונה ביותר של תקומת העם בארצו, ומפני שהאמין בכל מאודו בערכי תנועת העבודה, בשוויון בין בני-האדם ובכוח היחד והשיתוף.
    ביו חבריו החלוצים בקיבוץ, שכולם עשו מהפכה בחייהם, היה מאיר מהפכן יוצא דופן. המהפכה שלו שאפה לברוא עולם חדש, טוב ויפה ומוסרי יותר - אך זאת בלי להחרים עדי-יסוד את העולם הישן. אדרבא, דרכו שאפה להתחבר אל העולם היהודי הישן על כל רבדיו, ולינוק ממנו את כל מה שטוב, יפה ומוסרי. הוא לא הסתפק בשיבה לארץ ולמקורות היניקה הראשוניים: סיפורי התנ"ך, הקירבה לטבע, עבודת האדמה. ללא לאות שקד גם על הנחלת הלימוד וההתעמקות במחשבת חז"ל ובמדרשים, בין בהוראה ובין במחקר. הוא עצמו היה אוצר בלום של ידע והבנה בתחומים אלה, וידיעותיו הקיפו לא רק את המקורות העתיקים, כי אם גם מקורות מאוחרים ועכשוויים בספרות ובהגות היהודית. עד החודשים האחרונים לחייו המשיך ללמוד וללמד. בימיו האחרונים ממש - ומי כמוהו היטיב לדעת שאלה ימיו האחרונים - עוד קרא והעיר הערות בכתבי-יד של הספרים הבאים שיראו אור בהוצאת ספרי העיון ביהדות על-שם הילל בן-חיים, שאותה יזם וערך. כל-כך הרבה יש לספר על דפוסי מסורת וחג שעיצב מחדש ועל עבודתו הענקית בהחזרת ציבור גדול למפגש פתוח ושוחר דעת עם השורשים המסועפים של המורשת היהודית. דרכו ופעלו מתועדים בספרים שכתב, וכינס וערך, במחקריו המעמיקים, בגילוייו ובחידושיו המקוריים, במאמרים הרבים שכתב במשך עשרות שנים. אלה שמורים עימנו, ועוד נשוב לעיין בהם, ללמוד אותם ולהיעזר בהם. בעוד פחות מחודש ימים נתכנס ל"תיקון ליל שבועות" - מנהג עתיק לליל מתן תורה, שמאיר עיצב לו תוכן וצורה חדשים. במשך 35 שנה קיים מאיר את ה"תיקון". "אולי עוד יקרה הנס ואוכל להשתתף בתיקון גם השנה", אמר לנו בעצב לפני שבועיים. הנס לא קרה.
    ברצף עשייתו הגדולה של מאיר עומדת מלחמת יום הכיפורים, שבה נפל עופר, כקו שבר עמוק ונורא. רק הורים שכולים, ואולי גם אלה אשר ראו את שברון ליבו הגדול בנפול תלמיד מתלמידיו, יוכלו להבין את גודל שברונו בנפול הבן. מאיר חזר לעבודתו ולעשייתו החינוכית, אולי אפילו ביתר שאת, אבל עד יומו האחרון היה אסון מותו של עופר כפצע פתוח שותת דם בנפשו, ולא יכול היה לגעת בו, אפילו לא בעקיפין.
    בהיותו עלם בן 22 פגש מאיר את נעמי והתאהב בה אנושות. בכל שישים וחמש השנים שעברו מאז המשיכו להביט זה בזו באותו מבט חם ומיוחד של אהבת נעורים ראשונה. מאיפה יימצאו לנו עתה מילים של ניחומים לנעמי, ואנו יודעים מה גדול החלל שנפער בחייה? ומה נאמר לאפרת, לגלעד ולצילה שאהֵבהּ כבת, ואנו כולנו חשים צער כה גדול של יתמות. כל מי שהכיר את מאיר הרגיש רצוי ונאהב ומיוחד, כי היתה בו יכולת רגשית נדירה להשפיע חום ואהבה. אבל כולנו ידענו, שהאהובים מכולם הם הנכדים. וכשהנכדים השיבו לסבא הזה שלהם אהבה אינסופית, היה ליבו נמס לגמרי מגאווה ואושר ועיניו נמלאו דמעות. בביתו ובמשפחתו, בקרב מעגל האהבה של נעמי, אפרת וגלעד והנכדים יצאה נשמתו. לכך ייחל. לכך זכה.
    בגעגועים ננצור את זכר עיניו המאירות של מאיר, את לחיצת ידו החמה, את קולו המספר סיפורים בדרמטיות סוחפת, את האיפוק והכיבוש הפנימי שבכוחם השפיע עלינו כל-כך עמוק, את הידידות וקירבת הנפש, את יפי תוארו החיצוני והפנימי, את חסד האנושיות האצילית ואת עומק התרבות, שאנחנו מתקשים להגדירו, אבל מאיר היטיב להבינו ולקרוא ממנו כל מילה, כולל האותיות הנסתרות. אין שוכחים איש כזה. נשמתו תישאר צרורה לעולם בצרור חיינו.
    קשה להיפרד ממאיר. כל-כך קשה, וכל-כך עצוב...
    חבל על דאבדין ולא משתכחין.