שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

אמצעי אחרון

אמצעי אחרון
 

אסתר שכטר היתה מטפלת הכיתה שלנו בשנות הנעורים. היא היתה מטפלת חרוצה, מסורה ונאמנה,  ומעל לכול – ישרה מאֵין כמוה: כולנו היינו שווים בעיניה, לטוב ולרע, כולל הבת מירי, שהיתה גם היא בכיתתנו. אסתר השיגה מאיתנו בתוקף ובנועם כמעט כל מה שהיה חשוב בעיניה, ושררו בינינו יחסי אֵמוּן וחיבה רבה. המקרים שבהם הוציא מי מאיתנו את אסתר משלוותה היו נדירים, ולכן כנראה נשארו חרותים עמוק בזיכרון. אחד מהם קשור באופניים של חנן.

 

חנן ליס היה בין המעטים המאושרים שהיו להם אופניים. בשעות שלא רכב עליהם, החנה חנן את האופניים במרפסת הצרה של הצריף שלנו, קשורים בשרשרת נעולה אל עמוד המרפסת הצרה שקישרה בין חדרי הצריף. מול אותו עמוד היה ארון ששימש לאיחסון ציוד מחנאות, ולכן היתה המרפסת שם צרה במיוחד. האופניים חסמו את המעבר. אסתר ביקשה מחנן פעמים רבות להזיז את אופניו מהמקום, אך הוא חזר ודחה את הבקשה בתירוצים שונים ומשונים.

 

באחד הימים רצתה אסתר לנקות את המרפסת. האופניים הפריעו, והיא ביקשה שוב מחנן, "בטוב", להזיז אותם. חנן סירב: הוא עסוק.

אסתר חזרה על בקשתה, הפעם בתקיפות: תזיז אותם מייד!

חנן התפתל: אני לא זוכר כרגע איפה המפתח של האופניים...

התשובה המתחכמת גדשה את הסאה.

אסתר התפרצה, שלא כרגיל: תזיז אותם מייד, שמעת?!

חנן התעלם בפנים תמימות.

אסתר חזרה בשלישית: תזיז מייד, או...

חנן לבש את פרצוף הילד הסובל.

אסתר המשיכה את המשפט, כשהיא סבה על מקומה לעֵבר ארון הציוד: או... ש.. אני...

בהפסקה שבין המילים שלחה אסתר את היד אל ארון הציוד המחנאי ושלפה ממנו את החפץ הראשון שנפל לידיה. זה היה גרזן. אסתר הסתובבה חזרה, הניפה את הגרזן מעל לאופניים וחזרה: או... שאני...

 

תוך חצי שנייה צץ המפתח הנעלם בידו של חנן, שבמהירות שיא פתח את מנעול השרשרת והוריד את האופניים מהמרפסת.

 

מאותו יום ואילך לא חנו עוד האופניים על המרפסת.

אפילו לא לרגע אחד קצר.

 

יואב אהרוני