שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

גשם תש"ף

2.4.20 היום נמדדו 5 מ"מ
מתחילת אפריל נמדדו 5 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 723 מ"מ
שהם 131.4% מהממוצע הרב-שנתי

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מזל טוב

לאורנה ודובי לופי
להולדת הנכדה גלי
בת לקארין ואילן.
ברכות לכל המשפחה!

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

בורד יוסף

יוסף בורד
 
בין המצבות של קבוצת השרון, בחלק הצפוני של חלקת יפעת, הגובל בחלקת רמת-דוד, עומדת מצבה ועליה כתוב: 
   
פ"נ
יוסף בן שמואל
בורד 
מת מתאונה בעבודתו בנמל
מלא רצון חיים
בן 27 היה במותו
  מישהו חיזק מתי שהוא בצבע צהוב את אותיות השם החקוקות באבן.
מי היה האיש הצעיר הזה? באיזה נמל נספה בתאונה? באיזו שנה? מדוע קברו אותו בבית העלמין של קבוצת השרון?
לכל השאלות האלו לא נמצא מי שזוכר ויודע.
 
בשנת 2009, עלה לרשת הארכיון המקוון של "דבר". חשבתי שאולי ניתן למצוא שם משהו על תאונה בנמל שבה נספה צעיר יהודי.
ואכן, שמו של יוסף בורד בתיבת החיפוש העלה ידיעה מיום 27 באפריל 1942:
     יוסף בורד מת אתמול לפנות בוקר מפציעה שנפצע ביום ד' בתאונת עבודה בנמל חיפה.
     היה ברומניה חבר מרכז "החלוץ" וההנהגה הראשית של "גורדוניה".
     לפני 4 שנים עלה לארץ וכעבור זמן-מה יצא בשליחות התנועה לגולה.
     בשובו הצטרף לקבוצת השרון ברמת-דוד.
     בן 28. נשוי. הובא לקבורה בקבוצת השרון ברמת-דוד.
המילים "הצטרף לקבוצת השרון" הפליאו אותי, מפני שכבר קודם לכן חיפשתי בארכיון את שמו ברשומות חברים ומועמדים של הקבוצה ולא מצאתי דבר. אף אחד מבין ותיקי קבוצת השרון שהיו בחיים לא זכר את האיש.
 
האם ייתכן בכלל שיוסף בורד היה חבר הקבוצה? הרי קבוצת השרון עלתה להתיישבות בשלהי 1926, היה לה משק שתמיד חסרו בו ידיים עובדות – מה פתאום בנמל? החברים שלא עבדו במשק, עסקו – רובם ככולם – בענייני ציבור שונים, לא בעבודה במקום אחר.
חיפוש סבלני בכל עלוני קבוצת השרון במשך 25 שנות קיומה לא העלה כלום.
 
חזרתי אל העיתון. מצאתי שבאותו יום התפרסמה גם מודעת אבל:
    מזועזעים הננו עומדים עטופי יגון ליד קברו של חברנו היקר
                           יוסף בורד
              אשר נספה בעבודה בנמל חיפה
                                                קבוצת גורדוניה - ניר חיים
 
מי זאת "קבוצת גורדוניה – ניר חיים"? התשובה נמצאה בנקל ברשת האינטרנט.
מדובר במייסדי קיבוץ ניר-עם. הראשונים התגבשו כגרעין של תנועת "גורדוניה" בבסרביה בשלהי שנת 1933 והחלו לעלות ארצה בשנת 1936. הם קראו לעצמם "ניר חיים", ע"ש חיים ארלוזורוב שנרצח ביוני 1933. תחילה ישבו חברי הקבוצה בגבעת הקיבוצים ליד רחובות, אך אחרי זמן קצר עברו למחנה סמוך לקרית ביאליק, במטרה להיות חלק מן המאבק על עבודה עברית בנמל חיפה. ואכן, רוב חברי הקבוצה עבדו בכל עבודה קשה בנמל: סוורות (טעינה ופריקה של מטענים), ניקיון, תחזוקה וכו'.
 
היה לי כמעט ברור שיוסף בורד השתייך לקבוצה זו. זה מסביר הן את עבודתו בנמל, הן את מודעת האבל (קבוצת השרון לא פרסמה מודעת אבל!), והן את ההעדר הגמור של מידע והתייחסות בעלוני קבוצת השרון, בציונים לזכר נעדרים, בצילומים וכד'.
העניין לא הירפה ממני, חזרתי לחיפוש בארכיון – דף אחרי דף, מחברת אחר מחברת.
רשומה רלוונטית, אחת ויחידה מצאתי במחברת תנועת אוכלוסין של הנהלת החשבונות מן השנים 1939-1943:
  
בורד (כתוב בורט) מופיע כמי ש"יצא" (מאיפה? לשם מה?) בתאריך 27.7.1941.
בשורה הבאה רשומה מרים פורטמן, בת משה, בת 23.
ליד שניהם כתוב: "לשלם יולי" (מי צריך לשלם? למי? עבור מה?).
בעמוד הבא מופיעה הערה:
הבחורות מניר חיים באו ביום ג', 11.6.41.
 
נראה היה שרק חבר ממייסדי ניר-עם, אם עוד נותר מישהו מהם בחיים, יוכל לשפוך אור על הפרשה. לשמחתי, נמצא חבר כזה – צבי גלייני בן ה-94, שמילא בזמנו תפקידים מרכזיים בקיבוצו ובתנועה וכעת, מזה 30 שנה, הוא מנהל הארכיון של ניר-עם.
זכרונו של צבי צלול כמי מעיין. הוא זכר היטב את יוסף בורד – יוסקה בפי חבריו.
 
יוסקה בורד, סיפר לי גלייני, נולד בעיר בֶּלץ שבחבל בסרביה, אז ברומניה והיום במולדובה (אין לבלבל עם בעלז שבחבל לבוב באוקראינה). יוסקה הכריזמטי והדומיננטי, בעל הופעה מרשימה, דובר עברית רהוטה, היה חבר מרכזי בהנהגה הראשית של "גורדוניה" בבסרביה ואף חבר מרכז "החלוץ". חניכיו בתנועה העריצו אותו, אך לא כולם אהבו אותו, כי נהג בהם ביד קשה, בחומרה יתרה.
יוסקה עלה לארץ עם הראשונים, ואחרי כשנתיים חזר לבסרביה בשליחות התנועה.
כאשר חזר לארץ, עם חברתו מניה פורטמן, הצטרף לקבוצתו בקרית ביאליק.
צבי זכר שבאיזשהו שלב רצה יוסקה לעזוב את הקבוצה או אולי להתרחק לזמן קצר – הוא לא זכר את הנסיבות.
בקבוצת השרון היו לו קשרים טובים על רקע פעילותו בתנועת "גורדוניה", במיוחד עם ברוך השרוני, וכן עם אריה גלילי ועקיבא גושן, שהיו גם הם – כל אחד בזמנו – שליחי "גורדוניה" ברומניה. גלייני היטיב לזכור את השמות והאנשים, שאותם הכיר היטב בעצמו – הן כאיש צעיר והן מאוחר יותר. הוא הניח שחברים אלה בקבוצת השרון הציעו לו לבוא אליהם – לפחות עד שיחליט על דרכו. כך הגיעו לקבוצת השרון יוסף בורד וחברתו, אולי כבר רעייתו, מניה פורטמן היפהפייה.
נאמני השפה העברית בקבוצת השרון נתנו לה, כמובן, מייד שם עברי – מרים, שספק אם היה בשימוש אי-פעם לפני כן ואחרי כן.
 
יוסף המשיך לעבוד בנמל עם חבריו מניר-חיים גם בהיותו בקבוצת השרון. ביום רביעי, 22 באפריל 1942 קרתה התאונה.
צבי גלייני זוכר: יוסקה עבד על הסיפון, מטען כבד שנפל ממנוף בגובה רב פגע בו ופצע אותו אנושות. ארבעה ימים נאבק על חייו.
ביום ראשון, 26.4.1942, ט' אייר תש"ב, נקבע מותו.
 
קבוצת ניר-חיים עלתה להתיישבות בניר-עם בט"ו בשבט תש"ג, ינואר 1943 – 9 חודשים אחרי מותו של בורד בתאונה המחרידה.
ככל הנראה לא רצו חבריו להביאו למנוחת עולמים בבית העלמין של חיפה בחברת זרים גמורים.
קבוצת השרון, מזועזעת מהאסון, נתנה הסכמתה לקבור אותו בבית העלמין שלה.
 
מניה, האלמנה הצעירה ויפת-התואר, נשארה בקבוצת השרון במשך תקופת-מה, השלים צבי גלייני את הסיפור.
אחר כך הכירה פרופסור ידוע מן האוניברסיטה, נישאה לו ועברה לירושלים.
צבי לא הצליח להיזכר בשם הפרופסור ולא ידע דבר על מניה לאחר מכן.
 
אחרית דבר
מאחר שצבי גלייני הזכיר את ההיכרות של יוסף בורד ומניה פורטמן עם ברוך השרוני, שאלתי את עמי אם במקרה הוא זוכר או יודע משהו.
עמי זכר וגם ידע, והשלים את הסיפור: אביו ברוך אכן הכיר את בורד ופורטמן בשליחותו ברומניה מטעם תנועת "גורדוניה" והתיידד איתם.
באלבום המשפחתי המתפרק השמור אצל עמי יש אפילו צילום של ברוך ומניה ברחוב הראשי של בלץ מהזמן ההוא:
 
מניה נשארה בקבוצת השרון אחרי האסון כשנתיים, סיפר עמי.
אחר-כך נישאה לפרופ' צבי-יהודה הרשלג – חוקר בעל-שם להיסטוריה כלכלית של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית.
נכדתם היא שחקנית הקולנוע נטלי פורטמן. נטלי, ששם משפחתה המקורי היה הרשלג, בחרה להיקרא בשם הנעורים של סבתה מניה.
 
יוסף בורד ומניה פרטמן – תמצית ביוגרפית:
יוסף בורד נספה בתאונה בנמל חיפה בגיל 28, ט' אייר תש"ב, 26.4.1942. קבור בבית העלמין ביפעת.
מניה פורטמן נפטרה בגיל 83, כ' אייר תש"ס, 25.5.2000, שנה אחרי מות בעלה, צבי-יהודה הרשלג.
שניהם קבורים זה בצד זו בבית העלמין ירקון בתל-אביב.
  
מרים אהרוני, 2012