שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

גשם תש"ף

16.10.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת אוקטובר נמדדו 2 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 2 מ"מ

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

בורשטיין עוזי
עוזי בורשטיין
בן ברכה לבית טקץ' ואברהם בורשטיין
בן-זוג לנועה לבית גונן
נולד ו' טבת תש"א, 5.1.1941
נפל כ"ז אייר תשכ"ז, 6.6.1967 
 
סיפור חייו

 

עוזי, בנם היחיד של ברכה ואברהם בורשטיין, נולד במחניים ביום ו' בטבת תשי"א (5.1.1941).

בשנת 1952, עקב הפילוג, הצטרפה המשפחה לפלג 'האיחוד' בגבת, שעבר כעבור שנתיים ליפעת.

   

עוזי היה ילד ונער מרוכז ושקט, תלמיד טוב, בן יחיד מופנם וביישן, שלא פצה פה בזמן השיעור, אבל ספג וזכר הכול. גם בחברה ובעבודה, מחוץ לשעות הלימודים, היתה נוכחותו חרישית, כמעט לא מורגשת. תמיד נעים הליכות, תמיד שקט, אף פעם לא במרכז. היו לו שטחי עניין רבים, אך במיוחד בלטה התעניינותו בצמחים – בתי גידולם, מורפולוגיה ופיזיולוגיה. הוא העמיק בלימודו והיטיב להכיר את צמחיית הארץ יותר מכל חבריו.

 

בגמר בית הספר התגייס עוזי לגולני. השירות הצבאי היה קשה לו, משום היותו כה רגיש ועדין נפש. רווח לו רק בשנה האחרונה בצה"ל, כאשר יצא לשל"ת בקיבוץ יטבתה. ביטבתה נפתח אל מה שכל כך אהב באמת: נופי המדבר, הכרת הצומח, החי, הגיאולוגיה – עולמות של טבע ושל יופי שבהם תמיד חשש לגעת. ביטבתה גם פגש חברים דומים לו בנטיית הלב ונפתח אל ידידים חדשים, שלמדו להכיר את סגולותיו. 

 

בתום השירות חזר עוזי ליפעת והחל לעבוד במשתלת עצי הפרי. באותה עת רכש מצלמה והתחיל ללמוד צילום. כבר בתמונות הטבע הראשונות שצילם בשחור-לבן הורגשה התפיסה הצילומית הייחודית שלו, הרואה בכל פרט יופי חבוי שכדאי לכוון אליו את המבט ולמצות אותו במלואו. 

 

אחרי שלוש שנים ביפעת, לאחר היסוסים רבים, עזב עוזי את יפעת כדי ללמוד באוניברסיטה. הוא הבין שיפעת, למרבה הצער, לא תאפשר לו ללמוד את מה שבאמת מעניין אותו, ועניינו אותו תחומים רבים. מבחינה זו איכזב אותו גם מבנה האקדמיה, שאינו מאפשר קניית השכלה רחבה. הוא התחיל בלימודי שפות באוניברסיטת תל אביב, אך מה שבאמת רצה היה ללמוד גם שפות, גם בוטניקה, גם ספרות, גם פילוסופיה, אולי גם מוסיקה. במילים אחרות, הוא רצה להתפתח כמשכיל רחב אופקים מהסוג של אינטלקטואלים אירופיים של המאה ה-19. 

 

הבית שבנה בתל אביב עם רעייתו נועה גונן, בת דגניה, הפך בית ועד לידידים רבים, אוהבי חוכמה ויופי. מחוץ ללימודים האקדמיים התמסר עוזי יותר ויותר לצילום, במיוחד של צמחים, במיוחד של קטני ארץ הנחבאים מהעין. הוא הגיע להישגים מרשימים ומרגשים, הן בזכות הציוד המקצועי המתקדם שרכש והן, ובעיקר, בזכות טביעת העין המיוחדת שלו, שהוסיפה כל הזמן לגלות את היופי והשלמות הנסתרים בטבע. 

 

במילואים שירת עוזי כלוחם חרמ"ש. במסגרת יחידתו גוייס גם למלחמת ששת הימים. אילן חת, חברו לזחל"ם, לימים פרופסור למיקרוביולוגיה, דיקן הפקולטה לחקלאות ונשיא  מכון ויצמן, סיפר עליו: "חוץ מזה שאהבתי את עוזי, ממש 'השתגעתי' ממנו. איזה מין בחור? הכול הוא יודע – ידיעת הארץ, צמחים, צילום, שולט באנגלית ובצרפתית, מתמצא בספרות, ופתאום תוקע לך איזה משפט ברוסית או בגרמנית, והכול לעניין, בשקט, בהומור בלתי רגיל". 

 

בקרב עמק דותן, כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נהרג עוזי מפגיעת פגז בזחל"ם שלו. עולמם של הוריו חרב עליהם בנפול בנם היחיד והם הקדישו את כל כוחם להנצחת זכרו. יחד עם נועה רעייתו ועם החברים קיבצו מבחר מצילומיו הנפלאים בספר "בין פרחים" – שגם בעבוֹר שנים רבות נשאר מן היפים בספרי הטבע של ארץ ישראל. 

 

ביפעת ראתה אור חוברת לזכרו. זכרו הונצח גם בקובץ זיכרון משותף לחללי מלחמת ששת הימים ביפעת ובקובץ "בדרכם", לזכר בני איחוד הקבוצות והקיבוצים שנפלו במלחמה זו.

 

פינת הגן הפורחת "בין פרחים" בלב יפעת נקראת על שמו.

 

מ.א.