שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

תחנת רדיו גבת

תחנת רדיו גבת
 
מגיל צעיר התעניין אחי עוזי בבניית מכשירים, וגם בפירוקם, כמובן. לאחר השלבים הבלתי נמנעים מתקופת הילדות של פירוק סופי של שעונים וכדומה, החל לבנות ולפתח כלים שונים. במרוצת הזמן מצא לו שותף נאמן, אליהו גוזני, ויחד יסדו חברה להמצאות וייצור של כלים, ואפילו נתנו לה שם.
 
מייד לאחר מלחמת השחרור נפל בחלקם אוצר שהעניק תנופה רבה לחברה שלהם. כאשר קלמן ליס חזר מהבריגדה לאחר מלחמת העולם השניה הוא הביא איתו חלקי חשמל, רדיו וטלפון ש"הלאים" מהצבא הבריטי. כל עוד שהו הבריטים בארץ לא יכול קלמן להשתמש בחלקים אלה, ולכן החביא אותם באחד מבורות המים העזובים בגבעת ג'בתא. אחרי שהבריטים יצאו מהארץ, רצה להוציא את האוצר, אבל אז התברר לו שאינו יכול להיכנס לבור ההוא, ובוודאי שלא לצאת ממנו. קלמן קרא לעזרתו את אליהו ועוזי, ועשה איתם עסקה: הם יוציאו הכול, ובתמורה יקבלו ואת כל מה שאינו עשוי להועיל לחשמליה של גבת. האמת היא, שקלמן לא עמד בקפדנות בעסקה זו, וגם לאחר שהשלל חולק היה בא מפעם לפעם לעוזי ואליהו כדי לקחת מהם משהו שפתאום התברר לו שהוא יכול לעשות בו שימוש, אך גם כך נשאר ברשותם אוצר גדול.
 
לאחר בחינת המצַאי התברר לעוזי ואליהו שיוכלו לבנות מַשדֵר רדיו של שתי מנורות: אחת למיַשר הזרם ואחת למַשדֵר. מאחר שלא היה ברשותם כסף לקנות אפילו את האביזר הקטן ביותר והם נאלצו לאלתר כל דבר מתוך המצַאי הקיים, ארכה בניית המַשדֵר זמן רב, אבל בסופו של דבר, בראשית 1950, הושלמה הבנייה והמַשדֵר פעל בהצלחה. כאשר התברר לאליהו ועוזי שטווח המַשדֵר מכסה את כל גבת, ואפשר לשמוע אותו אפילו ברמת-דוד, ייסדו תחנת שידור באחד המבנים הנטושים במחנה הצבא הבריטי של גבת, שבו נמצא היום מפעל "פלסטרו".
 
התחנה פעלה במשך מספר חודשים. מַפעיליה העיקריים היו בני הגיל הצעיר, מהכיתות של אלישע כהן ודובי הלמן. מאחר שעוזי היה עסוק באותה תקופה בלימודים לקראת בחינות הכניסה לטכניון, נשא אליהו בעיקר הנטל של הגשת העזרה הטכנית לתחנה. בקביעת תוכן השידורים לא נדרשה עזרה, מאחר שדובי, אלישע, יעקב נאמן וחבריהם היו מוכשרים יותר מעוזי ואליהו לעניין זה, והם אכן קבעו מה ישודר ומי ישדר. התחנה פעלה, כמובן, רק בשידור חי, כי אמצעי הקלטה או השמעה של חומר מוקלט לא עמדו לרשותם.
 
בדרך כלל היתה התחנה עולה על הערוץ של "קול ישראל" כדי להודיע לחברים לאיזה ערוץ לעבור, ואחרי מספר דקות היו השידורים מתחילים בערוץ הנבחר ונמשכים כשעה. חלק גדול מהחומר לא היה מוכן מראש, והיה מאולתר במקום, בהשתתפות השדרנים ואורחיהם הצעירים. אפילו אני, כילד קטן, אבל בעיקר בתוקף היותי אחיו של בונה התחנה, זכיתי להיכנס לשידור. ערב אחד החליט דובי שכדי להחיות את השידורים צריך מישהו להיכנס לשידור מדי פעם, וללא קשר לתוכן הדברים המשודרים באותה עת לצעוק סיסמת תעמולה. הסיסמא הנבחרת היתה "מלחמה בשוק השחור!" (היינו בעיצומו של הצנע). דובי עשה לי מבחן קול, ומצא שקול הסופרן שלי מתאים למטרה. מילאתי את תפקידי בהתלהבות יתֵרה ונכנסתי לשידור בתכיפות רבה - רבה מדי לטעמו של דובי. הוא הזהיר אותי פעם ועוד פעם, ובשלישית תפס אותי בעורפי וזרק אותי החוצה. בהתערבותו של אליהו הוחזרתי פנימה, ללא הסיסמא.
 
יואב אהרוני