שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

הודעת אבל

הננו מודיעים בצער
על פטירת חברתנו היקרה
פנינה ישראלי ז"ל.
יהי זכרה ברוך.

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מזל טוב

לאפרת סלע
להולדת הנכד עמרי
בן להלל ומאיה.
ברכות לכל המשפחה!

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

גובקין אהרון

 
אהרון גובקין
בן פני לבית לברטובסקי ומרדכי-מקס
בן-זוג לצילה לבית פישמן
אב לנעמית, אילנית וגבי
נולד י"א אלול תרצ"ד, 22.8.1934
נפטר י"ג ניסן תשע"ה, 2.4.2015
 

אוהב שלום ורודף שלום

הֱוֵי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום... (פרקי אבות)

תולדות חיים ודברי פרידה בהלוויה, בשם חברי יפעת

אהרון נולד בבואנוס איירס בקיץ 1934 – בן שני להוריו – פני ומרדכי גובקין, אח לבן הבכור איזידורו ולתאומות שנולדו שלוש שנים אחריו – עמליה ולואיזה.

ההורים, שחלמו על ארץ ישראל עוד בנעוריהם בפולין, הגיעו בשנת 1929 לארגנטינה במקום לארץ ישראל בגלל ההגבלות החמורות של המנדט הבריטי על עליית יהודים. דחוף היה לצאת מפולין, אפילו לפתרון ביניים זמני – כך נתפסה בעיניהם ארגנטינה בשנים הראשונות. בסופו של דבר, נשארו שם כמעט 50 שנה – לחיים יש דינמיקה משלהם, השוחקת לפעמים את מיטב החלומות. בחיוך טוב, בצער על מה שאי אפשר לתקן, אמר אהרון לימים, שרק בארץ ישראל יש לו תחושת מולדת וכי יכול היה להיות יליד הארץ, אלמלא מעורבותו של משחק פוליטי אכזרי.

בילדות, אחרי הלימודים בבית הספר הכללי, הלך אהרון לבית ספר יהודי. שם דיברו יידיש, כמו בבית, למדו פרקי תנ"ך ותפילה – ובעיקר, היתה שם חברה של ילדים יהודים. כבר כנער צעיר הצטרף, בעידוד המשפחה, לתנועת הנוער הציונית בית"ר וחלם על הגשמה בעלייה לארץ ישראל והצטרפות לקיבוץ.

בגיל הנעורים, התעצמה הפעילות של אהרון בתנועה: המון פעולות על ארץ ישראל, על חלוציות, על בניין הארץ. אף שהיה קשור בקשרים חמים ועזים למשפחה, ואף שהחל בלימודי אורתופדיה באוניברסיטה, החליט אהרון שברגע שהדבר יתאפשר מבחינת התנועה – יעלה לארץ. כאשר פגש במסגרת התנועה את צילה פישמן העדינה והחיננית, ידע שהצעד הזה יהיה כבר בשניים. בראשית 1956, בהיותם בני 21, נישאו צילה ואהרון. הקהילה היהודית ערכה להם חתונה מפוארת, שהיתה גם מסיבת פרידה מהזוג האהוב שעמד לעלות ארצה ולהצטרף למושב השיתופי מבוא בית"ר בפרוזדור ירושלים.

המושב הוקם שנים ספורות קודם לכן על ידי שני גרעיני עלייה בית"ריים – אחד מהם מארגנטינה. למרות שאחר כך הצטרפו גם אחרים, היה הרקע של הרבה חברים זהה לשלהם והדבר הֵקל על הקליטה הראשונית. חודשים אחדים עברו. לקראת הסתיו עלה המתח הבטחוני במושב לרמת הכוננות הגבוהה ביותר עקב שורת תקריות חמורות בין ישראל לירדן – היתה זו תקופה של מתח רב בגבולות, גם בגבול מצרים, על סף מבצע קדש. אהרון, עולה חדש, כמעט בלי שפה, מצא את עצמו שומר בלילות בדריכות בתעלות הביטחון של היישוב, מייחל שהתינוק-שבדרך ייוולד למציאות של שקט ושלום.

בפברואר 1957, שנה אחרי הגיעם למבוא בית"ר, נולדה הבת הבכורה נעמית. הולדת הבת הגבירה את הצורך בקרבת המשפחה. ההורים משני הצדדים הפצירו והתחננו שיחזרו. בראשית 1960, וצילה כבר בהריון שני, נכנעו לגעגועים וחזרו לארגנטינה. אילנית נולדה ביולי של אותה שנה, ובפברואר 1965 נולד בארגנטינה גבי, צעיר הילדים.

היו חיים טובים של ביטחון כלכלי ומשפחה חמה ומחבקת, אבל אהרון לא הפסיק להתגעגע לארץ. "לא יכולתי להתרגל מחדש", סיפר בגילוי לב לדליה שוויקה, עורכת העלון, בראיון נדיר, "ארגנטינה כבר לא היתה הבית שלי. הכול חסר לי: האווירה, השפה, צורת הדיבור, אפילו האוכל. הרגשתי שהבית שלי הוא בישראל. קשה למי שהיה בארץ להתרגל למקום אחר".

בשנת 1971 , אחרי 11 שנים בארגנטינה, עלו צילה ואהרון לארץ בפעם השנייה, הפעם בהרכב של משפחה מורחבת: מלבד ילדיהם עלו איתם גם עמליה עם בעלה אברהם ליפניק והבנות וכן ההורים – 48 שנים אחרי המועד שבו התכוונו לעלות. השבט הגדול התיישב בבאר שבע. במהלך 6 השנים בבאר שבע נפטר האב מרדכי ולמשפחת ליפניק נולד מוטי.

למרות שהמיני-מרקט שצילה ואהרון ניהלו בצוותא איפשר תנאים נוחים וחיים יציבים, לא עבר להם חלום החיים בקיבוץ– להיפך, הוא הלך והתחזק. הם פנו לוועדות הקליטה של התנועות הקיבוציות, אך קשה היה למצוא קיבוץ שיוכל לקלוט בבת אחת משפחה כה גדולה ומורכבת. בשנת 1977 נענה קיבוץ יפעת לאתגר: נציגי ועדת הקליטה של יפעת שנפגשו עם המשפחה בבאר שבע, חזרו עם המלצה חמה לנסות לקלוט את שתי המשפחות ולקבל איתן גם את האֵם פני. אחרי תקופת המועמדות התקבלו משפחות גובקין וליפניק לחברות

לא קל היה להיקלט בקיבוץ בגיל ארבעים פלוס, לעבור לדירה קטנה, להסתגל לחברה חדשה עם אורחות חיים כה שונים ומחייבים, ללוות את הילדים בהתמודדות עם המעבר ללינה המשותפת ולהתקבלות בכיתותיהם... עבר זמן עד שכולם הרגישו שייכים באמת. אהרון עבד תחילה בענף הלול – היה לו ניסיון בעבודה בענף זה מתקופת מבוא בית"ר – ואחר כך במטעים. כל מי שעבד במחיצתו למד להכיר מהר את סגולותיו: חריצות, מחשבה וסדר טוב, נועם הליכות, התחשבות בזולת, כבוד לכולם, צניעות וענווה. אחרי שנים ספורות בלבד נבחר למרכז הקניות – בחירה שהעידה על האמון הרב שרחשו לו – ואחר כך נכנס לעבודה בתחנת הדלק.

כ-20 שנה עבד אהרון בתחנת הדלק. שמה של התחנה בניהולו הלך לפניה. במכתב בשנת 1993 המליץ ארנון בר-און מנהלל לחברת "פז" להעניק לתחנה ציון לשבח: "תחנת הדלק ביפעת בניהול אהרון גובקין צריכה להילקח כדוגמא: ניקיון שטח התחנה – 10, ניקיון השירותים – 10, בגדי המתדלקים וציפורניהם – 10" וכו' וכו'. הוא הוסיף וציין את ההקפדה על נוהלי בטיחות, האדיבות ומאור הפנים ולבסוף כתב: "אין לי ספק שאישיותו של מנהל התחנה אהרון גובקין היא הנוסכת את ההרגשה הטובה של כל באי התחנה".

הילדים בגרו, הקימו משפחות, נולדו נכדים. היו יכולים להיות לאהרון חיים טובים ומאושרים באמת, אלמלא נפטרה צילה בפתאומיות לפני 18 שנים. אהרון התמודד עם הגעגועים לרעיה האהובה בשקט ובאצילות שאיפיינו אותו בכל חייו, נזהר מלהכביד, נמנע מלשתף בקשיים אישיים. השינויים באורחות החיים בקיבוץ לא היו לרוחו. הוא הרגיש בחסרונם של המפגשים עם החברים בחדר האוכל, הרגשת החברוּת, שמחת החגים המשותפים. אפילו בהרגשתו זו שיתף רק מעטים, ולעיתים רחוקות.

המקצוע האחרון של אהרון היה כריכת ספרים. הוא למד את המקצוע וכרך באהבה ספרים ישנים שהביאו חברים, ספרים שהתפרקו בגנים ובתי הילדים, ספרי לימוד של בית הספר, ספרי תפילה של בית הכנסת, כרכי עלונים ופרוטוקולים ישנים של הארכיון וגם עבודות תלמידים. כל ספר זכה ליחס אישי וטיפול מקצועי. תענוג היה למסור ספר לאהרון, תענוג כפול ומכופל היה לקבל אותו בחזרה.

בכל השנים, וביתר שאת בשנים האחרונות שבהן הידרדרה בריאותו של אהרון, ליווהו שלושת ילדיו בדאגה, באהבה, באחריות, במסירות אין קץ. לא כל אדם זוכה לזה.

אנחנו נפרדים מחבר אהוב, צנוע וענו, מאיר פנים וישר דרך. אדם שהילת פיוס ושלום הלכה עמו בכל אשר הלך.

עם נעמית, אילנית וגבי ומשפחותיהם, עם הנכדים האהובים, עם עמליה ומשפחתה ועם המשפחה הרחבה אנו שותפים בצער.

יהי זכרו ברוך.

מרים אהרוני, יג' בניסן תשע"ה (2015)

 

לקישור לעלון שהופיע לזכרו ביום ה-30, ובו דברי משפחה וחברים, לחץ כאן.