• אנו דורשים תכנון מחדש של שתי הנקודות.
• כאפשרות הרדיקלית, אנו רואים את העברת הנקודה.
• בעוד חודש ימים נדון על מצב הבנייה האקטואלי. 

   

התומכים הרבים באיחוד נימקו:

• מבחינה אובייקטיבית, הימצאות שתי קבוצות של תנועה אחת בחצר אחת אינה סבירה. המשך המצב הנוכחי, החונק והמגביל, יגרום בהכרח לחיכוך וסכסוכים בלתי פוסקים, שעלולים להגיע "לתופעות הפירוד הקשות שעוברות על הקיבוצים המפלגתיים" (הכוונה כמובן לפילוג המר בכמה מקיבוצי הקיבוץ המאוחד, כולל גבת). במצב זה, עדיף לוותר (אומנם בצער גדול) על הייחוד ההשרוני ועל יתרונות הקבוצה האינטימית לטובת קבוצה מאוחדת, גדולה וחזקה.
• המשק של קבוצת השרון גדול במידה ניכרת מכוח האדם שיש ברשותו. בנוסף, כוח העבודה של הוותיקים הולך ויורד עם עליית הגיל. כתוצאה מכך נכנסה עבודה שכירה, שכבר עכשיו היא בהיקף משמעותי. אי אפשר להקטין את המשק, כי מספר התלויים בו הולך וגדל וגם רמת החיים לא תוכל לרדת. האיחוד יאפשר לקבוצת השרון להתגבר על "הפגע הקשה של עבודה שכירה", הודות ל"קימוץ באנשים" בענפים ומוסדות רבים.
• האיחוד יגביר את משקל התביעה מהתנועה (חֶבֶר הקבוצות) להעמיד לרשות הקבוצה המאוחדת גרעין נוער להשלמה ועשוי גם להוות כוח משיכה לצעירים ולרצון שלהם להישאר.
• איחוד חברות הילדים עשוי להצמיח תועלת לעניין החינוכי. חברת ילדים גדולה תאפשר מגוון הרבה יותר רחב של ביטוי אישי וקבוצתי בהשוואה למה שאפשרי בשתי חברות נפרדות שבכל אחת מהן מספר ילדים קטן.

   

דוד חורן הוסיף: מבחינה תנועתית, יש משמעות לעובדה שביום שבו מתפלגת אשדות יעקב, מתאחדת רמת דוד. לתנועה יש עניין חיוני להראות שמתוך רצון חופשי אפשר להגיע משתי קבוצות למשק אחד. אנו מקבלים על עצמנו משימה גדולה, והתנועה תיתן את ידה לצעד הזה, ותטה אוזן קשבת לבקשתנו לתוספת חברים. ראייה זו את הדברים תוסיף לנו כוח וחוסן פנימי.

   

וצבי בן-שחר הוסיף נימוק ברמה כמעט מטאפיזית: שני המשקים דבוקים וצמודים יחד, אי אפשר להפריד ביניהם. זאת עובדה. עכשיו השעה כשרה לאיחוד, לא היתה לנו שעת כושר כזאת בעבר, ואולי גם לא תהיה בעתיד. הגורל דופק על דלתנו, ובגורל צריך להתחשב, אף חבר לא יוכל לאטום את אוזניו לדפיקות הגורל.

   

המתנגדים דיברו בעיקר ברמה המעשית, אם כי היו גם כאלה שהביעו התנגדות עקרונית לרעיון של קיבוץ גדול. רוב הדוברים נגד הטילו ספקות באפשרות ההצלחה של המהלך:

• הדיון בשתי הקבוצות מתקיים מתוך "חוסר ברירה ורפיון רוח". אי אפשר לבנות בניין איתן בגישה כזאת, בלי "הכשרת הלבבות", מה גם שהצעירים אינם מתלהבים לעניין ואינם רואים עצמם כמובילי המהלך ומחוייבים לשאת בעולו.
• ההנחה כאילו האיחוד יאפשר להתגבר על העבודה השכירה אינה מבוססת, לא הובאו נתונים וחישובים היכולים לשכנע שזאת תהיה התוצאה. יתר על כן, נראה כי בשלב הראשון יידרשו למהלך האיחוד דווקא השקעות כספיות ניכרות ולקיחת הלוואות. וכך, גם אם בעתיד היותר רחוק יהיה צמצום בהוצאות וירידה בעבודה השכירה, לא בטוח שנוכל לעמוד בהחזר החובות.
• בתחומי החינוך, החברה והתרבות הרמה בקבוצת השרון גבוהה משמעותית מזו שבקבוצת עיינות. אנשי עיינות עלולים להתנגד או לא לשתף פעולה עם סדרי החברה והניהול שיוצעו על ידי קבוצת השרון, או שיטילו על ההשרונים את כל האחריות וההתמודדות עם הקשיים.
• משיחות אישיות עם חברים בעיינות מתברר יותר ויותר שמצידם אין רצון כן ואמיתי באיחוד. רוב החברים שם אינם משתתפים בשיחות הקבוצה בנושא והעניינים מקודמים בעצלתיים, אם בכלל. באין שותף אמיתי ל"חתונה", אין טעם להשקיע את מאמצי החיזור וההכנות הממושכות והמפורטות לקיומה.

• הנחיתות המספרית, ובעיקר – המחסור בכוחות הניהוליים, מספר המחנכים הזעום ודלות חיי החברה והתרבות יחסית לקבוצת השרון – יביאו להיעלמות קבוצת עיינות. "לא יהיה כאן איחוד, אלא בליעה", הגדירה זאת יעל וולוצקי.
• הקבוצה עברה כבר הרבה תחנות-דרכים וגלגולים. עתה, משהגיעו "למנוחה ונחלה", אין לחברים כוח לעבור "גלגול" נוסף, "להיקלט מחדש". לכל מהלך בחיים ישנו הזמן הנכון – מהלך שלא נעשה בראשית הדרך, לפני קרוב ל-25 שנים, לא יוכל להיעשות עתה.
• בקבוצת השרון יש הרבה חברים שצברו ותק רב. בחישובי הוותק, יורע מצבם של רבים מחברי עיינות, יידחה מועד מימוש זכויותיהם לקידום הדיור, שיפור הריהוט ושאר זכויות תלויות ותק.

קבוצת השרון, ח' אלול תשי"א, 9.9.1951

שלום רב לך....... יקירי!

ביום ו' (14/9) יתקיים המשאל בעניין האיחוד עם עיינות.

אנו מבקשים אותך לענות מייד במברק או מכתב אקספרס מה דעתך בעניין זה.

כתוב ברור אם את(ה) בעד או נגד האיחוד.

הקבוצה החליטה שבשאלה זו אין נמנעים.

ענה מייד!

בב"ח, שלמה דורי

*

המשאל על האיחוד נערך בקבוצת השרון ובעיינות במקביל ביום שישי, י"ג אלול תשי"א, 14.9.51.

בקבוצת השרון השתתפו בהצבעה 137 חברים מתוך 144 חברי הקבוצה (תשובת 7 חברים מחוץ לקבוצה לא הגיעה במועד):

בעד: 86

נגד: 44

למרות החלטת הקבוצה שאין נמנעים בהצבעה, היו 7 נמנעים.

בהחסרתם מהספירה, עמד שיעור התמיכה על 66.2%.

בהצבעה בקבוצת עיינות השתתפו 101 חברים מתוך 103 חברי הקבוצה.

בעד הצביעו 54

נגד 40

נמנעים: 7

התוצאה הסופית ברורה, ובכל זאת מעניין לתת מבט נוסף בדף תוצאות ההצבעה (הגלויה!) שנרשם בכתב ידה המסודר של טובה פינל.

• רוב מוחלט, 84.4%, מבין 45 החברים הצעירים – בנים, חניכי הקבוצה וגרעין "שגב" (לא כולל נמנעים) – תמכו באיחוד עם עיינות.
• כמעט שני שליש מתומכי האיחוד היו חברים-גברים ורק כשליש חברות.
• המצב הפוך אצל מתנגדי האיחוד: כשני שליש חברות ורק כשליש חברים.
• היו 16 זוגות נשואים שהצבעתם התפצלה: האשה הצביעה נגד האיחוד והגבר הצביע בעד. בין אלה היו: מלכה וברוך השרוני, חיה ואברהם עדיני, דבורה ונחמן תרדיון, אטקה ויצחק בן-ישראל, רוזזה וליפא ליסר, יונינה ואברומצ'ה יזרעאלי, רוחמה וחיים גלעד, חוה וישראל ברון, שרה ויוסף דאובר, יפה ושלמה דורי, חיה ויקותיאל בר-לבב ועוד. רק אצל זוג אחד, צפרירה (פיין) ומשה וייס, היה מצב הפוך.

התדהמה וההלם מתוצאות המשאל נדחקו קצת מפני חגי תשרי, אבל חברים רבים המשיכו לחשוב בקדחתנות מה אפשר ונכון לעשות אחרי קריסתו של מהלך האיחוד עם עיינות. לקראת סוף שבוע סוכות, בשבת אחר הצהריים, הלך דוד חורן ברגל אל חיים גבתי בגבת והעלה בפניו את הרעיון שהגה בלילות ללא-שנת אחרי המשאל: איחוד בין קבוצת השרון לבין חברי הפלג המפא"י בגבת.

הרעיון הנועז הפתיע את חיים, אבל מצא חן בעיניו. אחרי החג צירפו השניים עוד כמה חברים לצוות חשיבה יעיל, וגיבשו בזריזות מתווה ראשוני לאיחוד. בתחילת נובמבר 1951 הובא רעיון האיחוד במקביל בפני חברי קבוצת השרון וחברי מפא"י בגבת. בשתי הקבוצות היתה תגובה נלהבת, כמעט ללא הסתייגויות. אישי ציבור ששותפו בסוד "החתונה החדשה" – הרצפלד, יוסף אפרתי ופנחס לבון, וכן לוי אשכול, שר החקלאות, הביעו גם הם התלהבות והבטיחו תמיכה ברעיון ועזרה בביצוע. עוד באותו חודש סומנה גבעת יפעת כיעד למקומו של הקיבוץ החדש שיקום: איחוד השרון-גבת.

   

המהלך התקדם בקצב סוחף. כבר בתחילת דצמבר התקיים המשאל בעד/נגד האיחוד.

ב"פנקס הקהילה" תיעד שמחה ארצי את האירועים כדלקמן:

ו' כסלו [5.12.51]

היום נמסר לנו מגבת על תוצאות המשאל שהתקיים אצלם. 96 חברים חייבו את האיחוד איתנו. 15 חבר נמצאים מחוץ לבית ולא השתתפו במשאל. כ-20 חבר עוד לא הביעו את דעתם.

הערב התקיימה אצלנו שיחה. הוחלט לקיים משאל, גם אם לא יהיה מלא.

כמו כן נבחרה משלחת, שתייצג הקבוצה בישיבת הבירור שמתקיימת מחר.

הרכב המשלחת כולל חברים מכל הגילים ושכבות הקבוצה.

בעשר וחצי בלילה התקיים משאל בין החברים שהשתתפו בשיחה, ושמספרם הגיע ל-80.

שני חברים עברו את החדרים ושאלו את פי החברים שלא השתתפו בשיחה.

השאלה היתה: האם הינך בעד איחוד עם גבת, מתוך מחשבה לעזוב את נקודתנו, ויחד להקים נקודת יישוב חדשה בקרבת מקום.

השתתפו במשאל:  113  חבר

בעד ההצעה היו:   105  חבר

נגד:                    2    חברים

נמנעו:                 6    חברים

*

כאשר הידיעה נמסרה לחברי עיינות, קמה מהומה. קבוצת עיינות התנגדה להחלטות ודרשה ממזכירות התנועה לחייב את קבוצת השרון ואת גבת-איחוד לצרף גם אותה לאיחוד ביניהן. לנציגי השרון היתה פתיחות לרעיון זה – היו לא מעט חברים שהתקשו לעזוב את היישוב שבו חיו 25 שנה, והיו שחשו אשמה על נטישת חבריהם-לדרך מקבוצת עיינות לגורלם, אבל נציגי גבת דחו בתקיפות את צירוף עיינות לאיחוד – היה לא תהיה, אין מה לדבר!

בכך ירד העניין מסדר היום, איחוד השרון-גבת היה לעובדה, הגיע שלב הביצוע.

   

ח. אחרית דבר

   

ביום חמישי, י"ד בתמוז תשי"ד, 15.7.1954, החלה ההעברה של קבוצת השרון וגבת-איחוד ליפעת. היה זה מבצע לוגיסטי אדיר, שאודותיו עוד יסופר.

למחרת, בערב שבת, ט"ו בתמוז, נערכה מסיבת הפרידה בין שותפים לדרך ארוכה בת 25 שנים: חברי קבוצת השרון וחברי עיינות. ב"פנקס הקהילה" כתב שמחה ארצי מילים ספורות ברגשת-לב:

שמחה ארצי, ממחברת "פנקס הקהילה"

ט"ו תמוז [16.7.54]

הערב התקיימה מסיבת הפרידה של הקבוצה עם קבוצת עיינות. היתה תוכנית רשמית ושֶׁבֶת-רֵעִים, אך כשהגיעו רגעי הפרידה נצבט הלב, ונקשרו דמעות בעיני רבים מהחברים.

*

והמשך הסיפור? הלא הוא כתוב בספר דברי הימים היפעתי.

המתעניינים מוזמנים לחזור ולקרוא באתר יפעת ברשת את רשימתו המעולה של חיים גבתי "כך נולדה יפעת" וברשימות וסיפורים נוספים.