שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

גשם תש"ף

6.12.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת נובמבר נמדדו 10 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 40 מ"מ

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

ההפרטה הראשונה

ההפרטה הראשונה
מאת: מרים אהרוני
 
 
 
 
בארכיון שמורה שקית בסריגת יד מראשית שנות ה-30 ועימה דברי הסבר של מלכה ארצי – שהיתה בשעתו
בעלת השקית הזאת והיא שהכניסה אותה למשמרת בארכיון.
(כידוע חיו מלכה ושמחה ארצי כל חייהם מתוך מודעות חריפה לחשיבות התיעוד ושמירת מסמכים וחפצים מן העבר.הם שהניחו את היסוד לארכיון יפעת והודות להם שמורים בארכיון קורותיה של קבוצת השרון וראשית קורותיה של יפעת).
מן הכתוב מסתבר, ששקית קטנה דומה היתה בשנות ה-30 וה-40 ברשות כל חברה וחבר בקבוצת השרון,
אם כי ככל הנראה רוב השקיות נתפרו במחסן הבגדים מבד אחיד והיו דומות זו לזו לגמרי, פרט לשם שנכתב או נרקם על הבד.
 
"בראשית ימי הקבוצה", מסבירה מלכה בדף הנלווה, "היתה מקלחת משותפת:
אחת לבחורות ואחת לבחורים.
בכל אחת מן המקלחות היו סבון ומשחת השיניים משותפים, ששימשו את כל המתרחצים.
במקלחת היה תלוי ארגז ובו סבון "שמן" טוב מרובע גדול, שהיו חותכים לחתיכות".
מלכה מציינת שזה היה "סבון טוב". האם הכוונה לאותו מרובע הגדול שזכור לנו כסבון כביסה דווקא?
למרבה הצער, אין כבר את מי לשאול.
 
"הרבה חתיכות סבון היו נופלות לתעלת הניקוז ומתבזבזות", כותבת מלכה בהמשך במרירות. "החברים לא טרחו להרים אותן –
זה לא היה של אף אחד, ומה איכפת? הפקר! – מושיטים יד ולוקחים חתיכה חדשה מהארגז"...
גם משחת השיניים היתה "חופשית" וגם בה נהגו בה בזבוז. מלכה מתארת בתסכול את המצב העגום האופייני למצרכים חינמיים:
"השפופרות התגלגלו במקלחת כאילו אין להן מחיר. חברים היו שוכחים במקלחת את השפופרת הפתוחה, אפילו כמעט מלאה, ולוקחים חדשה"...
 
"בתקופת הצנע שוּנָה הנוהג", אנחנו לומדים מן ההסבר. "התחילו לחלק לכל חבר סבון ירוק ומשחת שיניים בהקצבה – כך וכך לחודש.
רק בזה בא הקץ לבזבוז הקשה שנמשך שנים במצרכים אלה, שהוצאנו עליהם חלק לא מבוטל מהתקציב המצומצם שהיה לנו".
כדי להדגים את גובה התקציב, מביאה מלכה את הנתונים מתקופות היותה אקונומית בקבוצת השרון – שנת 1928 ושנת 1933:
"ב-1928 חיינו על אוכל 26 מיל ליום.
ב-1933 חיינו על אוכל 36 מיל ליום".
 
האם ניתן להסיק מדברים אלה, שנרשמו אחרי שנים מן הזיכרון, שהמוצרים החופשיים הראשונים שהוחל עליהם קיצוב ופיקוח היו סבון
ומשחת שיניים? האם רק בראשית תקופת הצנע – כלומר, שנת 1949 – כאשר נאלצו לבלום בחריפות את ההוצאות, הבינו חברי הקבוצה שמוצרים שאין להם מחיר מוּעדים לצריכה בזבזנית עודפת?
לכמה שנים של ויכוחים נדרשנו מאוחר יותר כדי ליישם את הלקח ולהפריט את האנרגיה, הקמח, המים?
 
מרים אהרוני
אדר תשע"ג, מרץ 2013