שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

גשם תש"ף

3.11.19 היום נמדדו 2.5 מ"מ
מתחילת נובמבר נמדדו 2.5 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 28 מ"מ

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

הייט חיים
חיים (צ'רלס-אדוארד) הייט
בן מריה וצ'רלס-סלומון הייט (חייט)
נולד ה' ניסן תרפ"ב, 3.4.1922
נפטר כ"ד אדר א' תש"ס, 1.3.2000
 
* על מצבתו נרשם "בן אברהם", כמקובל לגבי גרים
 
תולדות חיים

  

חיים הייט – צ'רלס-אדוארד בשמותיו הפרטיים מהבית – נולד באֶלמירַנְטֶה, פנמה, באפריל 1922. הוא היה בן רביעי להוריו – מריה וסלומון-צ'רלס. אביו, יהודי ממדינת ניו יורק, הגיע למרכז אמריקה במסגרת עבודתו ב"חברת הפירות המאוחדת" (United Fruit Company) – תאגיד אמריקאי ענק שעסק בשיווק פירות אקזוטיים ממטעים באמריקה הלטינית לארה"ב ולמדינות אירופה. באחת מנסיעותיו במסגרת עבודתו, הכיר באקוודור את מריה בת ה-17, שהיתה צעירה ממנו בשנים רבות מאוד, ונשא אותה לאשה. המשפחה התיישבה בפנמה בעיר אלמירנטה, שם היה מרכז הסחר של החברה האמריקאית. חיים לא זכר את אביו, שנפטר בהיותו רק בן שנתיים, בהותירו את רעייתו עם ארבעה ילדים צעירים – שתי בנות ושני בנים.

 

כאשר חיים היה כבן שש, נישאה אמו בשנית ועברה עם ילדיה ובעלה השני, רוברט סקרבֶּרי, לסן פרנציסקו. בקליפורניה נולדו שתי הבנות הצעירות במשפחה. כל הילדים גדלו כקתולים, על-פי דתה של אימם. חיים סיים את בית הספר בסן פרנציסקו והחל ללמוד באוניברסיטה. בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם, התגייס לצבא האמריקאי, והוצב ביחידה של חיל האוויר שעסקה בתחזוקת ציוד קרקעי – בעיקר מתקני רדאר – בזירת האוקיינוס השקט. בשלהי שנת 1945, בתום שלוש וחצי שנות שירות, השתחרר מהצבא.

 

אירועי המלחמה שהיה שותף ועֵד להם, במיוחד הטלת פצצת האטום על הירושימה, הביאה אותו לחפש קהילה שהשלום והשוויון בין בני האדם עומדים בראש סולם ערכיה. הוא הצטרף לתנועת הקוֵויקֵרים וחי עם חבריה חיים של צניעות, פשטות והסתפקות במועט. לפרנסתו עבד כפקיד בחברת תעופה.

 

בשנת 1961, אחרי כחמש עשרה שנות עבודה, קיבל חיים מהחברה כרטיס טיסה ליַעד לפי בחירתו. כך הגיע לישראל, שנקשרה בתודעתו בחזון השלום של הנביאים: "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". במיוחד משך את ליבו רעיון הקיבוץ, שאודותיו קרא בעיתונות: קהילה יהודית שיתופית שאין בה עשירים ועניים, מנצלים ומנוצלים; קהילה השואפת לצדק חברתי, מממשת הלכה למעשה שוויון בין בני אדם, מבוססת על ערבות הדדית ועזרה הדדית וחיה מעבודה עצמית. זמן קצר אחרי הגיעו לארץ פנה לתנועה הקיבוצית ונשלח לקיבוץ גשר.

 

משפט אייכמן, שהחל סמוך לבואו ארצה, הטביע בנפשו של חיים חותם עמוק. גם קודם לכן חש קירבה אל העם היהודי: כבן לאב יהודי, ראה עצמו, שותף לסבל ולרדיפות שעברו על היהודים בארצות גלותם. נוכח סיפורי הזוועה שנחשפו במשפט, הרגיש שעליו להצטרף באופן מלא ורשמי לעם היהודי – לחיות-כביכול במקומו של  יהודי אחד מהניספים בשואה, ולהירתם לבניין מדינת היהודים בכל כוחו.

 

אחרי כשנה בקיבוץ גשר, הגיע חיים לאולפן לעברית בקיבוץ מעברות, ואחרי כחצי שנה נוספת הגיע לאולפן המשך ביפעת. החברה המגוונת ביפעת כבשה את ליבו והוא ביקש להתקבל לחברוּת. האידאליזם שלו, הצניעות הרבה והחריצות בעבודה דיברו אל לב החברים ביפעת והם סייעו בידו לקבל תושבוּת קבע ואחר כך אזרחות מלאה. חיים עבר גיור – הן על פי רצונו והן על פי מה שהיה תנאי בל יעבור להתקבלות לחברות ביפעת דאז. שמו הוחלף מצ'רלס לחיים, ולשם משפחתו נוסף הצירוף "בן-אברהם" (אברהם אבינו נחשב לגֵר הראשון, והמתגיירים – לצאצאיו הרוחניים). בקיץ 1966, אחרי שהתהליכים הושלמו, התקבל לחברוּת ביפעת, אף שהיה מבוגר מן הגיל שנקבע כרף עליון לקבלה לחברות.

 

חיים עבד ברפת, בעיקר בפיזור קש לריפוד ופינוי וניקוי החצרות. זאת היתה עבודה פיזית לא קלה, אבל הוא מצא בה סיפוק. מדי פעם היה רשום בסידור העבודה כעוזר למיישקה דליות בהובלות עם סוסים הנדרשות בחצר ובמשק, ואלה היו הימים האהובים עליו ביותר.

 

אחרי מספר שנים חלה חיים בדיכאון והתקשה לתפקד. משפחה לא היתה לו בארץ והוא היה בודד מאוד. בתקופות הקשות של המחלה הצליחו רק חברים מעטים לשמור איתו על קשר ולעזור לו. בתקופות הטובות יותר, סייע בשקט ובמסירות לעובדי "פינתי", "טעם" ו"בית הדר" – הפינות החמות שהוקמו למען החברים המבוגרים והחולים ופעלו ברגש ובאהבה כה רבה. הוא חש שהצליח לחיות חיים של ערך, החיים שבהם רצה.

  

יהי זכרו ברוך.

 

מרים אהרוני