שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

העורב הלקחן

העורב הלקחן
 
באחד הימים, אי-שם בשנות ה-70, מצאו הנוטעים עורב שנפצע מירי של רובה צַיִד, ולא יכול לעוף.
הנוטעים הביאו את העורב הפצוע הביתה ומסרו אותו לטיפולם של ילדי כיתה ד'. אחרי שחלק מכדוריות רובה הציִד הוצאו מגופו, הצליח העורב להחלים למרות הכדוריות שנשארו, הודות לטיפולם המסור של הילדים. הפגיעה השאירה בו סימנים: עיניו היו צרות מהרגיל ומבטן נראה מרושע. בגלל עיניו המרושעות זכה העורב לשם קיסינג'ר, על שמו של שר החוץ האמריקאי שהמהלכים המדיניים שהוביל באזורנו זכו לביקורת נוקבת בארצנו ובקיבוצנו, דווקא משום היותו יהודי.
 
אחרי שהחלים, שוחרר קיסינג'ר לחופשי. הוא התביית על אזור חדר האוכל, שם מצא פרנסה בשפע. חברים שישבו על הספסל ליד חדר האוכל לפני ואחרי הארוחות כיבדו אותו במזונות מגוונים, שאותם היה לוקח מידם ללא היסוס. פה ושם הוצעה לו גם סיגריה, שלה סירב בנימוס של עורבים. מילדים צעירים שמר קיסינג'ר מרחק ביטחון. ניסיונו לימד אותו שאלה נוהגים להשתמש בפרוסת הלחם שהם מגישים לו כפיתיון כדי ללכוד אותו – לצורך ליטוף במקרה הטוב, או לצורך 'תצפיות מדעיות' במקרה הגרוע יותר. קיסינג'ר לא אהב את שניהם. בעין חשדנית היה מתבונן ממרחק בילד שהגיש לו לחם במבט מפציר, והיה ניגש אל הפרוסה רק אם הושלכה לבסוף לעברו למרחק בטוח של מטר אחד לפחות מן התורם הצעיר.
 
ביחסו לוותיקים הצדיק קיסינג'ר במלואו את השם הרע שיצא לו. מדי יום ביומו, בשעה 11:30 בדיוק, היה מתייצב בשעת ארוחת הצהריים על הגגון הקטן שמעל לפתח היציאה מחדר האוכל, צופה מעבר לשפת הגגון כלפי מטה. זאת היתה השעה שבה הגיעו לחדר האוכל רוב הוותיקים. בשנים ההן, של טרם הפרטות, היו החברים לוקחים על מגש את צלחת המנה העיקרית, מוסיפים קערית מרק ותוספות למיניהן ויושבים לשולחן. לפעמים, מסיבות שונות, לקחו חברים ארוחה הביתה – עבור עצמם או מישהו מבני הבית שלא יכול היה להגיע לחדר האוכל. במקרה הזה היה החבר מעמיס על הצלחת את הארוחה כולה, בלי מרק, מכסה אותה בצלחת נוספת והולך הביתה. בשנות כהונתו של קיסינג'ר היו בחדר האוכל צלחות פלסטיק כתומות. למראהו של ראש שיבה או קרחת היוצא מחדר האוכל עם צלחות כתומות, היה קיסינג'ר מבצע את תעלולו המרושע: ללא קול היה צונח בכנפיים מכונסות מעל לראש החבר הוותיק ובגובה של 20 ס"מ מעל לראש היה מטפח בחוזקה בכנפיו וצורח בכל כוחו: "קרע קרע!"... התוצאה הבלתי נמנעת היתה הפלה מבוהלת של זוג צלחות כתומות, שנאספו בגניחה אל מכונת שטיפת הכלים.
 
עד שהחבר היה חוזר על עקבותיו כדי לקחת ארוחה חדשה, כבר הספיק קיסינג'ר לחסל את המנה שעל המדרכה. הוא לא היה בררן: בחפץ לב היה מתגבר על כדורי בשר מהדיאטה, ואפילו קציצות ודג בקלה עם תפוחי אדמה מצאו חן בעיניו. לשבחו ייאמר, כי מעולם לא ניסה להפחיד אדם צעיר או ילד – רק לוותיקים התנכל – ובשוויון גמור, בלי להבדיל בין חבר לחברה. ועוד ייאמר לשבחו, כי די היה לו בארוחת צהריים אחת, ולא זכור שאי-פעם ביקש מנה נוספת.
יום אחד נעלם קיסינג'ר מחיינו.
עד היום לא ידוע מי הוא זה שסגר איתו חשבון.
 
יואב אהרוני