שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

הקרב על הדגל

הקרב על הדגל
 
 
 
 
 
 
 
  תחרות משיכת חבל בבריכה
  חג העצמאות תשכ"ה (1965)
  הצוות המשולב רפת-מספוא בפעולה:
 
יואב אהרוני, אמציה מירום, מתתיהו דרור,
  יעקב קרייצר, ולטר אופיר, רפאל אופיר
 
 
 
 
לתחרויות החקלאיות של חג העצמאות תשכ"ה נקלעתי במקרה: הייתי אז חבר משמר דוד, והגעתי ליפעת לרגל החג. הצוות המשולב של הרפת והמספוא שיבץ אותי מייד לנבחרת שלו, למרות טענתי שאני בכלל לא מכאן. שלמה דורי הודיע לי בתוקף שלא ניתן לערעור: רפתן הוא תמיד רפתן, לא חשוב באיזה קיבוץ – ומלבד זה, אתה נמצא במשמר דוד בשליחותנו.
 
לאחר שהובסנו במשיכת החבל נגד הצוות המשולב של הפלחה, השלחין והמוסך (היה להם עוגן שלא ניתן להזיזו: יאיר גולדהור) התייצבנו לתחרות הבאה. בתחרות זו היה על חברי הצוות לאחוז במאונך צינור השקייה מאלומיניום באורך 6 מטר, כאשר אחד מחברי הצוות מטפס עליו ותוקע מוט עם דגל בפי הצינור העליון. ידענו שבתחרות הזאת אנחנו חייבים להביס את יריבינו, והיה לנו גם קלף מנצח: אמנון פייניק.
 
עם מתן האות הנפנו את הצינור. אמנון קיפץ בקלילות מעל כתפינו אל הצינור וטיפס עליו בזריזות של קוף, כשמוט הדגל מוחזק בשיניו. כשהגיע אל קצהו העליון של הצינור, הניף אמנון את הדגל בידו כדי לתקוע אותו בפי הצינור, ואנחנו כבר ידענו שניצחנו.
 
באותו רגע אירע האסון: הצינור שלנו היה מורכב משני חלקים שווים, מולחמים ביניהם. ההלחמה קרסה והצינור נשבר בגובה של 3 מטר, מעל ידינו המושטות. אמנון, בנחישות עילאית אופיינית, עוד החל לתקוע את הדגל בפי הצינור הקורס, אבל אז נשבר הצינור סופית. אמנון נפל על גבו אל תוך מיכלית תפוחים ריקה, שעמדה מוכנה לתחרות הבאה – מירוץ מיכליות פרי, וזו החלה מידרדרת במדרון... בנוסף לנפילה הכואבת, נחבל אמנון בשתי זרועותיו מזוויתנים שהיו מולחמים על שפתה העליונה של המיכלית. בלב נחמץ חילצנו אותו מן המיכלית, כואב ודואב.
 
ברם, האסון העיקרי מבחינתנו היה בכך שהדגל, שכבר היה תקוע למחצה, נשמט ונפל עם קריסת הצינור. הפלחים טענו שהם המנצחים כיוון שאורי שליטא, אף שפיגר אחרי אמנון במידה ניכרת, הצליח לתקוע את הדגל כהלכה. אנחנו ערערנו. ועדת השיפוט כינסה דיון דחוף, שהיום כבר איני בטוח מה הוחלט בסופו. מבחינתנו, אנחנו ניצחנו בגדול.
 
אחרית דבר
עד היום אני זוכר: בימים שאחרי התחרות התהלך אמנון בראש זקוף, כאשר התחבושות על זרועותיו נישאות בגאווה כאותות הצטיינות.
 
יואב אהרוני