שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

התחשלות

התחשלות
 
מסיפורי צביקה לוי

  

בחופש הגדול שבין כיתה ד' ל-ה' הופיעה לי פתאום על הידיים פריחה חזקה. הפריחה שרפה כמו אש. זה היה סבל קשה. ד"ר אדר העיפה מבט, אמרה מייד שזאת אלרגיה חריפה וצריך לברר למה אני רגיש. נסעתי עם אמא לחיפה לבדיקות אלרגיה. עשו בדיקה להרבה חומרים וגילו שאני רגיש לתאנים.

  

בבוסתן שבין יפעת למגדל העמק היו לא מעט עצי תאנה, היכרנו את כולם. בקיץ היינו רצים לבוסתן לקטוף תאנים מתוקות כמה פעמים בשבוע. הייתי מביא תאנים גם הביתה – אבא שלי כל כך אוהב תאנים, שייהנה! מה עושים עכשיו? מוותרים על שמחת קטיף התאנים ועל התענוג של אבא בגלל אלרגיה? לחברי דני היה פתרון יצירתי: הוא הציע לי לשים על הידיים שקיות ניילון ולקטוף את התאנים בלי מגע ישיר.

 

הלכנו לבוסתן, הלבשתי שקיות ניילון על הידיים ומילאתי שקית גדושה בתאנים נהדרות. כשהגעתי הביתה, אמא ממש כעסה: "אתה יודע שאסור לך לגעת בתאנים, צביקה, למה אתה שוב עושה שטויות וגורם צרות לעצמך?", אמרת לה: "רציתי לשמח את אבא, אל תדאגי, לא נגעתי בתאנים, הייתי כל הזמן עם שקיות ניילון על הידיים".

 

אמא לא התרשמה מהתשובה שלי והיא צדקה, כרגיל. למחרת הידיים בערו כמו אש והיו מכוסות פריחה קשה. שושנה אבישי במרפאה אמרה: "נו, צביקה, שוב? הרי אתה כבר יודע שאסור לך להתקרב לתאנים, אפילו לא לראות אותן מרחוק!". שושנה חבשה לי את הידיים הבוערות והפסדתי רחצה בבריכה במשך כמה ימים טובים. עוד קיץ הלך. דני הצטער, הרעיון המעולה שלו לא הצליח. הוא הרגיש אשם. רק אבא שלי לקח את זה בפרופורציות ואמר לאמא: "אין דבר, רבקה, קושי וסבל מחשלים, טוב לילד שיתחשל". 

 

אבא צדק. התחשלתי.