שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

גשם תש"ף

16.10.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת אוקטובר נמדדו 2 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 2 מ"מ

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

ויגודסקי עמוס
עמוס ויגודסקי
בן אסתר לבית מאירזון ויוסף אהרוני (ויגודסקי)
נולד ט' חשון תר"ץ, 12.11.1929
נפל ד' תמוז תש"ח, 11.7.1948
 
סיפור חייו
 
     עמוס, בנם הבכור של אסתר ויוסף ויגודסקי (לימים: אהרוני), נולד בגבת ושם עברו עליו שנות הילדות והנעורים.
     עמוס היה ילד שובב, סקרן ועירני. בהיותו כבן שנתיים ניסה את טעם הנוזל הכהה שבחבית בחצר. בקושי הביאוהו בזמן לבית-החולים והצילוהו משתיית הנפט המסוכנת. בהיותו בן שנתיים וחצי הלך עם אביו לעצרת החגיגית של האחד מאי שנערכה בנהלל. כאשר קם כל הקהל לשירת האינטרנציונל, נפעם גם הוא מגוֹדל המעמד, התייצב זקוף על הכסא והצטרף אל השירה בזמר פרטי משלו: "בא שועל גדול, לטרוף התרנגול"... לשווא ניסה אביו להסותו.
     מאוחר יותר החל להתבלט בשכלו החריף וברצון להבין לעומק חוקים ותופעות טבע. בכל לימודיו הצטיין. עם ראשית התבגרותו התבלטו גם תכונות אופי נוספות שלו. בראש ובראשונה: יושר לב חסר פשרות, מצפון ומוסר פנימי, שאינו מניח לעצמו להתפתות אחר הקלוֹת והעֲרָמות קטנות, ונשאר בשלמותו וטהרתו בכל המצבים. הוא היה טוב לב ונדיב, וחבר טוב. בטבעיות רבה, כמובן מאליו, התחלק עם חבריו בכל דבר שלו, ועזר לכל הזקוק לעזרה בדברים קטנים כגדולים. אהוב היה בכיתתו ורבה היתה ההערכה אליו כאדם וחבר. בבית הספר בלט במיוחד במקצועות הריאליים. בנוסף על כך ניחן בכשרון ציור בולט וגם היה בעל כושר גופני גבוה וספורטאי מצטיין.
     בהיותו נער צעיר הצטרף עמוס לצוות הרפתנים. החליבה ברפת נעשתה באותם ימים בידיים, ולכן לא היה מקובל להכניס ילדים לעבודה קבועה בענף, מה גם שהילדים עבדו אז בכל העבודות ההמוניות הנדרשות במשק: איסוף 'נשר' במטעים, עישובים ודילולים בגן הירק ובשדות וכד'. כחבר מן המניין בצוות עשה עמוס גם את משמרת חליבת הלילה לעיתים קרובות, כאשר מייד עם סיומה הוא הולך ללמוד כרגיל.
     בפרוץ קרבות מלחמת השחרור היה עמוס בתחילת כיתה י"א. בני הכיתה התחילו להשתתף בנטל השמירה והכוננות בגבת, בנוסף לאימונים צבאיים שעברו במסגרת הגדנ"ע, שהיה אז במחתרת. למרות זאת, ניסו הנערים ומוריהם לשמור ככל האפשר על המסגרת הרגילה של בית הספר. עם תחילת הקרבות במשמר העמק, בראשית חודש ניסן, היו גם עמוס ובני גילו בין החברים הרבים שנחלצו מיישובי הסביבה לעזרת הקיבוץ המותקף. בכך, למעשה, הסתיימו הלימודים עבורם והם נשארו מגוייסים.
     עם פלישת הצבאות הסדירים של מדינות ערב ב-ה' באייר תש"ח למדינת ישראל שאך זה קמה, יצאו הנערים בני גילו של עמוס לעזרת יישובי עמק הירדן. בקרב על שער הגולן נפצע עמוס מפגז, שפגע בשישה מאנשי יחידתו. הוא נהג בקור רוח. בתוך הרעש של צעקות הפצועים קרא: "זאב נפצע!", ואחר-כך הוסיף בשקט למפקד הכיתה - דודו יהודה עידן: "גם אני נפצעתי". את זרועו הפצועה ניסה לחבוש בעצמו, כדי שלא להכביד. כשנחלש מאיבוד דם קרא לחבר והסביר לו כיצד לחבשו. אז חזר לגבת. ימים אחדים אחר-כך, עם תחילת ההפוגה הראשונה, יצאו חמישה מחבריו לאימוני ההקמה של גדוד הקומנדו בפיקודו של משה דיין. עמוס הצטרף לאימון ימים אחדים לאחר מכן, כשזרועו עוד חבושה. הוא היה אחד המצטיינים ונשלח לקורס חובשים.
     במבצע דני, שנקרא על שמו של דני מס, מפקד מחלקת הל"ה שנפלה בדרכה לעזרת גוש עציון הנצור, הוטל על גדוד הקומנדו לפרוץ אל הערים לוד ורמלה. המטרה היתה למוטט את הגנתן של ערים אלו כדי שיחידות אחרות, גדולות יותר, יוכלו להשלים את כיבושן. כוח של הגדוד, שכלל 12 ג'יפים שבראשם רכב משוריין אחד, פרץ ללוד ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948) מכיוון בן-שמן, חצה את העיר לאורכה, והמשיך לכיוון רמלה. ליד משטרת רמלה, שניצבה על אם הדרך בין לוד לרמלה, נפגע עמוס מצרור של מקלע שנורה מגג המשטרה המבוצרת. רגלו האחת כמעט נתלשה וגם השנייה נפגעה קשה. כאשר הועלה על רכב איסוף הפצועים, אמר אחד החיילים: "זהירות, יש כאן פצוע מסוכן". עמוס נזף בו: "אני חובש ויודע את מצבי, אך אסור לך לדבר כך. זה מפחיד את הפצועים האחרים". כעבור כשעתיים, בבית חולים שדה שאולתר בכפר הנוער בן-שמן, מת מפצעיו. בהלם ובכאב הביאוהו חבריו, בני כיתתו, הביתה. למחרת הובא למנוחת עולם בבית העלמין בגבת. בן 18.5 היה בנופלו.
     הניח הורים ושני אחים צעירים ממנו: עוזי ויואב.
     שש שנים לאחר מכן, בעקבות הפילוג, עברה משפחתו ליפעת, יחד עם מחצית מחברי גבת.
 
חבריו של עמוס בגבת הוציאו לזכרו את הקובץ "לזכר רֵעַ" (בעריכת מאיר איילי).
סיפור נפילתו ראה אור בקובץ "בכל מאודם - מעשים למופת במלחמת ישראל" מאת יהושע בר-יוסף, הוצאת "מערכות".
עיריית לוד קראה על-שמו רחוב בעיר.