שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

ושמש לו אבוקה

ושמש לו אבוקה
 
בהיותי כבן 10 הלכתי עם חברים לאסוף בשדות העמק תרמילים שנפלטו באימוני הירי של החיילים הבריטים מהבסיס ברמת-דוד.
אספנו תרמילים כאלה לא אחת, אבל הפעם היה זה לקראת חנוכה, ועלה בדעתי לעשות מהם חנוכייה.
אספתי תשעה תרמילים וביקשתי מאבא שיעשה מהם חנוכייה בשבילי.
אבא היה רועה צאן. הוא ידע לחלוב כבשים, לצאת איתן למרעה, להבחין מתי הן חולות ולגזוז את הצמר – לרתך תרמילים לחנוכייה לא ידע. אבל היה לאבא חבר טוב שדווקא ידע לעשות דברים כאלה. זה היה יחזקאל מנוס, הנפח האומן של קבוצת השרון.
"לך ליחזקאל", אמר לי אבא, "הוא יעשה לך חנוכייה".
 
הלכתי ליחזקאל בחפץ לב, כי יחזקאל מאוד אהב ילדים ותמיד עזר להם בשמחה.
יחזקאל היה באמצע העבודה. "עכשיו אתה בא אלי, באמצע היום?", גער בי בחיבה, "תבוא אחרי העבודה ואמלא את בקשתך ברצון".
 
לפנות ערב, אחרי העבודה, הלכתי שוב ליחזקאל. יחזקאל לקח את התרמילים והלך איתי לנפחייה.
בדרך שאלתי אותו: "יחזקאל, למה רק אחרי העבודה?"...
יחזקאל ענה לי: "אני סוציאליסט, וצריך לעבוד 8 שעות. יש לי הרבה עבודה, ואין לי זמן. אחרי העבודה אני עובד למען הציונות, ואז יש לי זמן לעבוד כמה שנחוץ".
 
למרות ההסבר הבהיר של יחזקאל, לא הבנתי את ההבדל בין 8 השעות הראשונות ל-4 השעות האחרונות, אבל שמחתי לקבל בסיומן את החנוכייה היפה שעשה לי וגם צבע בצבע כסף. רק הרבה יותר מאוחר למדתי על המאבק הסוציאליסטי להגביל את יום העבודה של הפועל ל-8 שעות, והבנתי באיחור של שנים את התשובה של יחזקאל.
 
בחנוכייה הזאת דלקו נרות חנוכה בביתנו במשך כל השנים. אחרי מותו של אבא בשנת 1991 העברתי אותה למוזיאון – כדי שגם הדורות הבאים יוכלו ללמוד באמצעותה על ההבדל בין סוציאליסט לציוני.
 
יאיר פסחי