שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

הודעת אבל

הננו מודיעים בצער
על פטירת חברנו היקר
דן הרמן ז"ל.
ההלוויה ביום ג' 19.11.19
 

גשם תש"ף

16.11.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת נובמבר נמדדו 4.5 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 30 מ"מ

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

פורים

משחק פורים מתחיל...
 
פורים היה החג היחיד שאותו חגגנו ב"נשף" או ב"משתה".
זה היה אחד החגים המרשימים והמושקעים ביותר בלוח השנה היפעתי.
מייד אחרי פסח היו הייקים מתקבצים לפגישה ראשונה בעניין נשף פורים הבא, שיחול בעוד 11 חודשים. "הזמן קצר מאוד!", היה נלחץ יצחק צימרמן, וכל החבורה הסכימה אתו. "כדאי להחליט כבר עכשיו על נושא", היתה מציעה חנה אדר (החבורה הייקית כללה את יוצאי כל ארצות האימפריה האוסטרו-הונגרית) – ומייד אחר-כך היו נזרקות לחלל הצעות נהדרות, שלכל אחת מרחב תחפושות עשיר ומגוון.
 
בסופו של דבר, היה דוד מנור היחיד שבאמת עמל על החג במשך השנה כולה. בכישרון יוצר ובתנופת חזון תרם לחג נכסי צאן-ברזל, כמו כיסא המלכות הגרנדיוזי של המלך אחשוורוש והסוס שעליו רכב מרדכי היהודי בראשית הנשף – שהרי אין נשף פורים בלי סיפור המגילה – וגם תפאורות בלתי נשכחות של ערים אגדיות וקרקסים מעלפים, דמויות ססגוניות ושמי תפארת עם כוכבי זהב.
 
במחסן פורים נאספו עם השנים תחפושות לגדולים וקטנים: גלימות קטיפה, שמלות כלה ושמלות מלכות, חצאיות של רקדניות ומגפי קאובוי, כתרי זהב וכסף, אקדחי פלסטיק, מסכות למיניהן, כובעי ליצנים ומכשפות, מגבעות הדורות, כומתות משונות, תלבושות של אריות וזברות, כלניות וטווסים, אבזרי טבחים, מלחים ואחיות, תלבושות של אינדיאנים, יפניות ואפריקאים, תיקי ציידים וארנקים נוצצים, רעשנים ותופים. לקראת פורים היו מתפרסמות הודעות על פתיחת מחסן פורים – ימים ושעות. הצפיפות היתה גדולה, אך כמעט כל אחד מצא לפחות פריט מתאים אחד כלבבו, איש לא יצא בידיים ריקות. במאור פנים רשמה יפה דורי את הפריטים שנלקחו, ו אחרי החג דאגה להשבתם ולסידורם מחדש – עד השנה הבאה.
 
מייד אחרי ט"ו בשבט היה לוח המודעות מתמלא במודעות צבעוניות, שהכריזו: "נותרו... ימים לפורים! האם התחפושת מוכנה?"... ככל שהמועד התקרב, גבר הלחץ על הציבור לזכור, להכין, להתכונן. המודעות שהוחלפו תחילה פעם בשלושה-ארבעה ימים התחלפו עתה בקצב של פעם-פעמיים ביום. גם העלון התמלא בפרסומות ותזכורות של צוות פורים, בנוסף לדפים צבעוניים בתאי הדואר שהאיצו במתלבטים להחליט, בעומדים מן הצד – להיכנס למעגל ההכנות התוסס, ובכבדים – לעבור למצב-רוח פורימי הולם.
 
הופעות פורים המושקעות הצריכו חזרות מרובות. ככל שהקבוצה שהתארגנה היתה גדולה ומגוונת יותר, כך רבתה השמחה ורבו החזרות. לא פעם היה קשה מאוד לשכנע חבר רציני לצאת מעצמו לערב אחד, אבל המאמץ השתלם: הופעה בתחפושת של חבר "כבד" (למען הכלל, כמובן) העניקה להופעת הקבוצה ערך מוסף גבוה וסיכוי לזכות בפרס הראשון. בשבוע האחרון שלפני הלילה הגדול היה היישוב כולו אחוז תזזית.
מחסן פורים נפתח מדי ערב. בלחץ הזמן הגובר נעשו ההודעות על חזרות מרושלות יותר ויותר... בלילות עמלו חברים על תליית תפאורה, קישוטים, פרוז'קטורים ובלונים.
בערבים גוייסו החברות להכין בהתנדבות במטבח אוזני המן גדושות בנדיבות בפרג מתוק. המלאכה הקשה נעשתה בחיוך גדול - מאוזן עד אוזן.  
 
הכנת אוזני המן במטבח
פורים תשל"ח 1978: מוסיה שחורי, טולה הלפרין, חוה חורש
 
ואז הוא הגיע סוף-סוף – תמיד ביום שישי, בלי קשר ליום בשבוע שבו חל באמת החג י"ד אדר. ארוחת הצהריים הוגשה רק עד 13:00, ויתר הארוחות בחדר האוכל, עד יום ראשון, בוטלו. לא כל יום פורים!
 
הנשף
בכניסה לחדר האוכל, שהפך לארמון מכושף וססגוני, ניצבו "סלקטורים" מצויידים בכלי איפור ואבזרים. המעטים שהעזו להגיע לא מחופשים, נאלצו להסכים לכל הפחות לנגיעות צבע מתחשבות, משקפי נייר סגולים או צהובים וכובע ליצן. גם אלה שמיעטו לחייך בדרך כלל, היו נכנסים פנימה כשעל פניהם מרוח חיוך. הנשף החל בהצגה רבת רושם של סיפור המגילה הנושן: משתה אחשוורוש ומשתה הנשים של המלכה ושתי בשושן הבירה, המעשה במרדכי היהודי ואחייניתו אסתר שנעשתה מלכה תחת ושתי, מזימת המן הרשע ואיך נהפכה על ראשו. כל אלה הוצגו ברוב כישרון וגם ברוב משתתפים, כי היו שם מלבד הגיבורים הראשיים גם סריסים לרוב, בהם שומרי הסף בגתן ותרש, נערות ההרמון, זרש ועשרת בני המן. אחרי שהמן הרשע ומשפחתו באו על עונשם פרצו כולם ברונדו סוער, שבו השתתף כל מי שמסוגל לעמוד על הרגליים. בהמשך הנשף היו ההופעות, משולבות בצחוק ובדיחות, מוזיקה וריקודים, וכמובן שתייה כדת וכיבוד באוזני המן וממתקים.
 
בערך בחצות הוכרזו הזוכים בפרסים: ההופעה המשעשעת מכולן, הקבוצה המגובשת והמבריקה ביותר, התחפושת המקורית, תגלית הערב וכו' – ושוב התחדשו השירה והריקודים – עד אור בוקר, שעה שאחרוני החוגגים הלכו הביתה – מסוחררים מעייפות ואושר.
 
יומיים אחר-כך התחדשו החזרות לפסח, שמייד אחריו היו הייקים מתקבצים לפגישה ראשונה בעניין נשף פורים הבא, שיחול בעוד 11 חודשים. "הזמן קצר מאוד!", שב ונלחץ יצחק צימרמן, ודרורה יפה לחשה לו שזה מזיק לבריאות. "כדאי להחליט כבר עכשיו על נושא", היתה מציעה חנה אדר – ומייד אחר-כך היו נזרקות לחלל הצעות נהדרות, שלכל אחת מרחב תחפושות עשיר ומגוון. משתה פורים חדש עמד ממש בשער, והעבודה הנמרצת החלה.
 
חג שמח!
 
מרים אהרוני