שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

טרקטור הילדים

טרקטור הילדים
 

בסוף קיץ 1972 עלו ילדי גן "ערבה" לכיתה א', עם המורה ימימה יפה. הכיתה נפתחה ב"בית הכולל", שבו הילדים לא רק למדו, כי אם גם ישנו, אכלו ושיחקו. היום הוא נקרא "בית הדר" – אותו בית  שחזר שוב להיות בית ילדים אחרי שבמשך שנים רבות שימש את הוותיקים להתכנסות ותעסוקת בוקר.

  

בקרבת הבית, במקום שבו נמצא היום "גן ניר", היו נטועים אורנים ולא היו שם בכלל מתקני משחק. היה אומנם גן משחקים עם מתקני שעשועים, אבל הוא היה קצת מרוחק, בשטח שעליו נמצא היום מגרש הכדורסל. כדורסל שיחקו במגרש שליד הבריכה.

  

ימימה חשבה שילדים בכיתה א' צריכים טרקטור ליד הכיתה (כי באמת, איך ילדים יכולים לגדול וללמוד כמו שצריך אם אין להם טרקטור?). ימימה אמרה בשקט שאולי כמה אבות יוכלו למצוא טרקטור מתאים ולהציב אותו ליד הכיתה.

  

יאיר גולדהור, אבא של אוֹרי, עבד במוסך. יאיר בחר טרקטור שיצא משימוש – דומני שהיה זה אליס ד', אחד מארבעה טרקטורי 'אליס' דומים שכיכבו בפלחה ובבניין שנים רבות ויצאו אט אט מכשירות. הוא צבע אותו מחדש וגרר אותו ליד כיתה א', כדי שלאורי ולשאר ילדי כיתה א' יהיה טרקטור. אני עבדתי אז במפעל המתכת. הכנתי לטרקטור חצובה מפלדה, והורדנו את הטרקטור על החצובה, כדי שהגלגלים הקדמיים יהיו קצת באוויר וגיא ושאר הילדים יוכלו לסובב את ההגה בחופשיות כשהם בנסיעות עבודה.

  

ככה עמד הטרקטור במקום 42 שנה. דורות של ילדים נהגו בו לכל העולם.

עם השנים והזיקנה הלך הטרקטור ושקע באדמה, והחלודה כבר עשתה בו שַׁמּוֹת. מתוך התחשבות בעברו המפואר בשדות העמק ואחר-כך בשירות הילדים, נדחה סילוקו משנה לשנה. מעת לעת נעשו בו תיקונים הכרחיים: הסרת זיזי פח בולטים, שיוף פינות חדות כדי שאף ילד לא ייפגע וכד'. ביוני 2014, כאשר שוב נדרשו תיקונים מרחיקי לכת, הוחלט שאי אפשר עוד לדחות את הקץ. סמי, פועל הבניין הנאמן, הגיע עם המעמיס, כרך את הרצועות סביב הטרקטור החלוד והמתפורר והוביל אותו אחר כבוד למגרש הגרוטאות של המוסך.
נקווה שיימצא לו במהרה מחליף צעיר ראוי לתפקידו, כי הרי עדיין קשה לילדים לגדול וללמוד כמו שצריך אם אין להם טרקטור.
 
אהרוני בן-שחר