שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

גשם תשפ"ב

20.1.22 היום נמדדו 4.5 מ"מ
מתחילת ינואר נמדדו 84 מ"מ
מתחילת העונה נמדדו 263.5 מ"מ
שהם 47.5% מהממוצע הרב-שנתי

מזל טוב

לאורנה ודובי לופי
להולדת הנכד
בן לקארין ואילן.
ברכות לכל המשפחה!

מזל טוב

לבר וניל כהן
להולדת הבת
לאן ואמנון כהן
להולדת הנכדה.
ברכות לכל המשפחה!

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

ינואר 2022

שמור לי ואשמור לך


חגי קושט "תופס מקום" לקראת הקרנת הסרט השבועי, קל להבחין שרוב הכיסאות כבר תפוסים...

  

עד ראשית שנות ה-70 הוקרנו בקיץ הסרטים על "קיר הקולנוע" שלפני דשא המזכירות, וברוב חודשי השנה, מן הסתיו עד הקיץ, בחדר האוכל. בימים ההם לא היו טלוויזיות וכמובן גם לא טלפונים סלולריים. הסרט השבועי היה אירוע חברתי-תרבותי חשוב שאיש לא רצה להחמיץ.

הערב של יום שלישי היה קודש לסרט: ישיבות ועדות, אפילו דחופות, נקבעו לכל יום מלבד יום שלישי, בעלון יפעת התפרסם מדי שבוע ביום שישי שם הסרט הבא וכמה מילים אודותיו. ועדת החינוך קבעה "מאיזו כיתה הולכים", ובכל שבוע מחדש היו ילדים בכיתה או בשתי הכיתות שמתחת לגיל שנקבע מתקוממים על הדרתם ומנסים להערים על המערכת ולהתגנב לסרט. זה היה קל יחסית כשהסרט הוקרן בחוץ, וקשה כשהוקרן בחדר האוכל.

צפייה בתנאים סבירים חייבה "תפיסת מקום". מי שלא נקט פעולה בזמן, מצא עצמו יושב קרוב מדי או רחוק מדי, או מאחורי בעל מידות שמסתיר את המסך. כשעתיים לפני הקרנת הסרט היה נשלח נציג מצעירי המשפחה לתפוס מקום. החֲזָקָה על הכיסאות סומנה על ידי השענתם אל השולחן וקשירתם זה לזה במגבת, סוּדָר, מעיל או סינר.

שירו של יצחק יצחק "ליל קולנוע", שפורסם בעיתון "דבר" בשנת 1958, תיאר את התופעה: [...] הַזְּרִיזִים לָבוֹא יַקְדִּימוּ / מָה לָהֶם אִם זֶה מַפְרִיעַ? / עַל כִּסֵּא "סִימָן" יָשִׂימוּ / כִּי "תָּפוּס" הוּא לְהַתְרִיעַ. // זֶה תּוֹפֵס כִּסֵּא אוֹ שְׁנַיִם / עַל שִׁשָּׁה – זֶה מִשְׂתָּרֵעַ / כִּבְיָכוֹל, אֵינוֹ צַר-עַיִן / וְדוֹאֵג לְיָדִיד וְרַע. // אֲחֵרִים עַל כָּךְ הוֹכַחְתִּי / וַאֲפִילוּ גַּם כָּעַסְתִּי / אַךְ עָבְרוּ יָמִים, נוֹכַחְתִּי / אֶעֱמוֹד אִם לֹא "תָּפַסְתִּי"... 

וכאשר עברה הקרנת הסרטים לבית התרבות החדש (1969), כתב יאיר פסחי ב"צהלון", באנחת רווחה, "מגילה" מחורזת: [...] חֲדַר הָאֹכֶל הוֹמֶה וְסוֹבֵב, / גַּרְעִינִים כְּבָר תּוֹפְחִים בַּכִּיסִים, / בִּפְנִים עֲדַיִן אֵין אִישׁ יוֹשֵׁב / אֲבָל כָּל הַמְּקוֹמוֹת כְּבָר תְּפוּסִים. // יֶשְׁנָם הַיּוֹשְׁבִים בְּחֶדְרָם בְּנִיחוּתָא / וְשׁוֹלְחִים לְאוּלַם הַמְּסִיבָּה זַאֲטוּט, / הוּא הוֹפֵךְ כִּסְּאוֹת לְכָל הַחַבְרוּתָא / וְהֵם מְאַחְרִים כִּרְצוֹנָם, זֶה פָּשׁוּט. // [...] הִשְׁתַּנּוּ הַזְּמַנִּים, תַּם הַמֵּרוּץ / הוֹלְכִים כְּבָר הַכֹּל לְאַט, בִּמְתִינוּת, / אֵין צֹרֶךְ לִקְשׁוֹר, אֵין צֹרֶךְ לִשְׁמוֹר... / הַסְּרָטִים כְּבָר בְּבֵית הַתַּרְבּוּת! 

אכן, היו זמנים...

מ.א.