שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מזל טוב

לגילה אדר
וליורם אדר
להולדת הנכד
בן לנמרוד ורויטל
לחנה אדר
להולדת הנין.
ברכות לכל המשפחה!

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

כך נולדה יפעת

 "גדול יהיה כבוד הבית הזה - האחרון מן הראשון" (חגי פרק ב') - ריקוד צעירים בטקס הנחת אבן הפינה ליפעת, 1952
 
לא להתחרט על העבר
לא להתייאש מן ההווה
לא לפחד מן העתיד.
אסתר קליבנר-כהן, ספר הקבוצה תרפ"ו (1926)
 
כך נולדה יפעת
מאת: חיים גבתי
 
     קיבוץ יפעת קם כתוצאה מאיחודה של קבוצת השרון עם חלק מחברי גבת, שעזבו בשנת 1951 את הקיבוץ המאוחד והצטרפו לאיחוד הקבוצות והקיבוצים (איחוד הקבוצות והקיבוצים הוקם על ידי הקיבוצים שפרשו מהקיבוץ המאוחד והתאחדו עם חבר הקבוצות). לכל אחד מהגופים שהתאחדו היתה היסטוריה של 30 שנה מאז הקמתם. למעלה מ-26 שנה עברו מאז התיישבו בשנת 1926 בעמק יזרעאל המערבי.
     הקבוצה על שם קדושי פינסק (קבוצת פינסק) התיישבה על אדמת הכפר הערבי ג'בתא והקימה את גבת. קבוצת השרון התיישבה תחילה בעין בדה, אולם אחרי זמן קצר הועבר היישוב לשטח של הקרן הקיימת באדמת מהלול. בשטח זה החליטו המוסדות המיישבים להקים שתי קבוצות בשכנות: קבוצת השרון וקבוצת שרונה, שלימים הֵסֵבה את שמה לעיינות. בהתאם לכך תוכננו שתי הקבוצות. שנים ספורות לאחר מכן החליטה הקרן הקיימת לקרוא ליישוב הזה רמת דוד, על שם ראש ממשלת בריטניה דאז – דוד לויד ג'ורג'.
 
מה קרה בקבוצת השרון
     במשך 20 שנה פיתחו שתי הקבוצות – קבוצת השרון ועיינות – את משקיהן: בנו מבני מגורים ומשק, נטעו מטעים, זרעו שדות. כל האדמה עובדה. כאשר האוכלוסיה גדלה עקב קליטה ותוספת ילדים והיה צורך להוסיף מבני מגורים, הסתבר לחברי קבוצת השרון שבשטח שהוקצה להם ברמת דוד לא נשאר מקום לתוספת מבנים. הצעות שונות ליישוב ותוספת מבני מגורים בשטח סמוך של אדמת מהלול נבדקו בזו אחר זו, אבל כולן נדחו משיקולים שונים.
     אז עלה הרעיון לאחֵד את קבוצת השרון ועיינות לקבוצה אחת – מהלך שהיה עשוי להקל על תוכניות ההרחבה ולאפשר ניצול יעיל יותר של השטח. להצעה זו היה היגיון גם מבחינה חברתית: שתי הקבוצות השתייכו לחֶבר הקבוצות והיו קרובות זו לזו מבחינה חברתית ופוליטית. לקבוצת השרון היתה סיבה נוספת להתאחד: מספר החברים בקבוצה, אף שגדל במשך השנים, פיגר אחר צורכי המשק בכוח אדם והקבוצה נאלצה להעסיק מספר ניכר של עובדים שכירים בענפי המשק והשירוּת. חברים הניחו, שעל ידי איחוד שתי הקבוצות אפשר יהיה לפתור את בעיות העבודה בלי עובדים שכירים.
     באפריל 1950 החלו שיחות בוועדות המשק של קבוצת השרון ועיינות על רעיון האיחוד. השיחות נמשכו חודשים רבים ובמהלכן נוצר הרושם שרוב החברים נוטים לאיחוד, אם כי בלי התלהבות. במזכירויות ובוועדות המשק של שתי הקבוצות התבטאו רוב המשתתפים שמוטב לאחֵד את הקבוצות מאשר להשאיר את המצב כמות שהוא. ב-14 בספטמבר 1951 נערך משאל בין החברים בשתי הקבוצות על האיחוד. מראש נקבע כי המהלך מצריך רוב מיוחד של 75%. 144 חברים השתתפו בהצבעה בקבוצת השרון. 86 תמכו באיחוד, 44 התנגדו, 7 נמנעו. בעיינות הצביעו 101 חברים, 54 חברים בעד האיחוד, 40 נגד, 7 נמנעו. הרוב לא הספיק, הניסיון לאחֵד את שתי הקבוצות נכשל.
 
התמורות שחלו בגבת
     בחודשים שבהם התנהלו השיחות בין השרון ועיינות על אפשרות איחוד, התרחשו בקיבוץ המאוחד אירועים גורליים. זה זמן רב נמשכו והחריפו הוויכוחים בין חברי הרוב בקיבוץ המאוחד, שעזבו את מפא"י והצטרפו למפ"ם, לבין חברי המיעוט שנשארו נאמנים למפא"י. ההבדלים בין השקפות העולם באו לביטוי בעיקר על רקע היחס לברית המועצות: חברי הרוב ראו בברית המועצות את חלוצת המהפכה הסוציאליסטית ואטמו עיניהם מראות את שלילת חופש הפרט ודיכוי שכבות רחבות של האוכלוסיה. לעומת זאת ראו חברי המיעוט המפא"יי במשטר הדמוקרטי את הבסיס של המדינה, שאין לוותר עליו.
     המאבק הרעיוני בקיבוץ המאוחד הקצין במיוחד בקיבוצים שבין חבריהם היו נאמנים לשתי המפלגות. הוויכוח הלך והחריף, עד אשר הביא להחלטה על פילוג. המיעוט המפא"יי נטש את הקיבוץ המאוחד והקים עם חֶבר הקבוצות את איחוד הקבוצות והקיבוצים. בקיבוצים שבהם היו מיעוטים גדולים משני הצדדים הוסכם על חלוקת היישובים. בקיבוצים שבהם היו מיעוטים קטנים, הצטרפו חברי המיעוט אל אחד הקיבוצים שבו היה רוב להשקפתם.
     בגבת הגדירו את עצמם 43% למיעוט המפא"יי ואילו הרוב תמך בהמשך הקשר לקיבוץ המאוחד. הוסכם כי הקיבוץ יתפלג לשני חלקים. על אף החלוקה החברתית המשיך המשק להתנהל כמשק מאוחד כשנתיים נוספות עד ביצוע החלוקה למעשה. ההסכם על החלוקה הושג סמוך למשאל החברים ברמת דוד על איחוד שתי הקבוצות – משאל שבו לא הושג הרוב הדרוש לאיחוד. חברים בקבוצת השרון החלו לבדוק את המחשבה לאחֵד את קבוצת השרון עם אנשי מפא"י שבגבת. אחד היוזמים הראשונים לעניין היה דוד חורן.
 
רעיון איחוד השרון-גבת
מתוך פרוטוקול השיחה הכללית של קבוצת השרון, י"ז חשוון תשי"ב (16.11.1951)
     דוד חורן הציג את השאלה:
     לאחר שנעשתה פעולת בירור והכנה עם חברים בודדים מגבת, ולאחר שהתברר שהמחשבה של האיחוד יש לה בסיס, מובאת השאלה הזו בפני הפורום הזה להתייעצות ולחילוף דברים.
     בפני אנשי גבת הועלו שתי אפשרויות:
     א. החלק המפא"י של גבת יעבור לרמת דוד ויתחבר עם שתי הקבוצות.
     ב. החלק המפא"י ייצא את גבת, ויחד איתו אנחנו עוברים, כדי להקים בקרבת מקום נקודה חדשה.
     ההצעה הראשונה לא נתקבלה ע"י חברי גבת, ההצעה השנייה נתקבלה על דעת חברי גבת.
     במשך השבוע נעשתה פעולת בירור בקרב חלק יותר גדול של חברי גבת וכן נעשתה פעולת בירור עם אישים שונים, שבידם ההשפעה והאפשרות של קביעת דברים גורליים כאלה. עד השבוע האחרון הגיע מספר החברים בחלק המפא"י בגבת ל-140. תוך כדי השבוע עלה המספר הזה. במשך השבוע התנהלו שיחות עם הרצפלד, אפרתי ופנחס לבון, והם מתלהבים לרעיון הזה. חיים גבתי נפגש עם לוי אשכול, והוא נתן את הסכמתו לצעד הזה.
 
מתוך פרוטוקול אסיפת חברי מפא"י בגבת, 1.12.1951
     אליעזר שושני: בתקופה האחרונה היו לי שני ימי אור. האחד הוא היום שבו פנתה אלינו קבוצת השרון, והיום האחר – בשבוע שעבר, כאשר הובהר לי שאפשר לגשת מייד לבנייה מבחינת האמצעים הכספיים והחומריים.
     עלינו למהר להתחיל בבנייה. נשאלתי בקשר לכסף שהוקצה על ידי האוצר לשיכון. אם אנחנו מוכנים לקבל ולבנות. הודעתי שנהיה מוכנים תוך חודשיים להתחיל לבנות. ייתכן שאם זה לא ינוצל אם לא נהיה מוכנים ואנו חייבים עתה לחשוב מהר. אני מוכן להפסיד רכוש ובלבד שנרוויח זמן ונשמור על כוחות הנפש. אין לנו עניין במלחמה. הם [חברי הקיבוץ המאוחד] לא יעזבו את המקום, וגם אינני מעוניין בחברים המתנים את הצטרפותם אלינו בהישארותנו במקום.
     אנחנו חייבים תשובה מהירה לחברי השרון. הם צריכים לדעת היכן אנו עומדים. [בתשובה לתלונות על חוסר מתח בעבודה בקבוצת השרון]: האומנם אצלנו הכול בסדר? האומנם יש מבחר גדול של גופים המחכים לנו? נצטרך להסתגל ולגלות כוח רב כדי למצות את האיחוד הזה.
באותה אספה הוחלט:
להעביר במשך השבוע הקרוב משאל בעניין הנדון.
לפני כן יש להעביר אינפורמציה לבנים המשרתים בצבא ולהזמין אותם להשתתף במשאל.
המשאל יסתיים רק לאחר שכל הבנים יצביעו.
 
המשאל
     ביום 25 בדצמבר 1951 התקיים המשאל על האיחוד בין חברי גבת ולמחרת התקיים אותו משאל בקבוצת השרון.
     ברוב מכריע, כמעט ללא התנגדות, נתקבלה ההצעה על איחוד שתי הקבוצות.
     מיזוג קבוצת השרון עם חברי מפא"י בגבת היה לעובדה.
 
     קבוצת עיינות ערערה על החלטת קבוצת השרון בפני מזכירות איחוד הקבוצות והקיבוצים ושלוש הקבוצות הוזמנו לדיון במזכירות האיחוד.
עיינות הציעה איחוד משולש, אבל נציגי גבת הודיעו שאין הם מוכנים לכך באופן מוחלט והעניין ירד מהפרק.
עתה הגיע שלב הביצוע של האיחוד בין פלג גבת וקבוצת השרון.
 
הכנות לקראת ביצוע האיחוד
     כצעד ראשון נבחרה ועדת ביצוע משותפת של חברי השרון וחברי גבת – חמישה חברים מכל צד. על הוועדה הוטל לעסוק בכל השאלות הקשורות בהקמת היישוב החדש. אליעזר שושני ודוד חורן ריכזו את הוועדה במשותף ועסקו בעניינים המרכזיים: קשרים עם המוסדות, דאגה לאמצעים כספיים, תכנון הנקודה ובנייתה. נבחרו ועדות נוספות: ועדת תיאום, שתפקידה היה לטפל בתיאום בין שני הפלגים בגבת ובענייני החלוקה, ועדת תכנון למשק המשותף וועדה לפיתוח הענפים.
     בט"ו בשבט תשי"ב נערך טקס נטיעה על הגבעה שנועדה לנקודה החדשה. זה היה הצעד הממשי הראשון של הגוף המאוחד. לאחר דברי ברכה ופרקי קריאה עבר הקהל לנטוע עצים על צלעות הגבעה ובצידי הכביש. "המעמד הזה ליכד את החברים לקראת משימת הבראשית שקיבלו על עצמם", כתב באותו יום שמחה ארצי ב"פנקס הקהילה" של קבוצת השרון – מחברת שבה תיעד באופן אישי בקיצור את כל האירועים וההתרחשויות בחיי קבוצת השרון.
 
ארגון החיים בקבוצות בתקופת המעבר
     בתקופת המעבר התקיימו אספות נפרדות של חברי קבוצת השרון וחברי גבת בעניינים המיוחדים שלהם, אבל מפעם לפעם התקיימו גם אספות משותפות, לסירוגין בהשרון ובגבת, ונדונו בהן עניינים הקשורים להקמת היישוב החדש ועניינים משותפים אחרים, כגון: קליטת חברים, השקעות וכיוב'.
     בקבוצת השרון נמשכו בינתיים סדרי החיים והעבודה כמקודם. בגבת התנהל המשק תחילה כמשק משותף והתקיים סידור עבודה משותף. עם זאת, התקדם תהליך חלוקת הענפים והמוסדות, שהופרדו בהדרגה מהמשק המשותף ועברו לאחריות הגוף שלו נועדו. ב-1 במרץ 1953 התפרק סידור העבודה המשותף וכל פלג התחיל לסדר בנפרד את העבודה.
 
מתוך פנקס הקהילה של קבוצת השרון, ל' ניסן תשי"ב
     במעמד חברי שני המקומות, הנוער והילדים, ובמעמד באי-כוח יישובים קרובים ורחוקים, נציגי מוסדות ההסתדרות, המפלגה והתנועה, הונחה היום אבן-הפינה לבניין הנקודה.
     הטקס כלל: מקהלה, ריקודים, דברי חברים, ברכות מטעם המוסדות.
 
ריקוד בנות בטקס הנחת אבן הפינה ליפעת, אפריל 1952
מלפנים לאחור: ברכה אגסי, מירי שנגרוס, אפרת איילי, חינה בגון, שרה רוסלר, מלכה סושרד,רותי יפה, עדנה לוין, מילכה אונגר
 
מגילת היסוד לאיחוד השרון-גבת
חוברה על ידי נחמן תרדיון, חבר קבוצת השרון:
היום, יום שישי בשבת, שלושים בניסן ה'תשי"ב (25.4.1952), היא השנה הרביעית למדינת ישראל, נועדו יחד על הגבעה הזאת אמוני מפלגת פועלי ארץ ישראל – אנשי גבת, שדה-נחום ומחניים – עם קבוצת השרון ההולכת מאחיה ברמת-דוד, כי קצר המצע מהשתרע – ואנו יורים בזה אבן-פינה לביתנו המשותף, לבית-הבחירה החדש, שדגלו עלינו: ציונות אין-סייג וסוציאליזם של בני-חורין, להיותם לנו מקורות השראה להוויה קבוצתית, שוקקת ערכי חברה ומשק גבוהים.
      במזוזת ביתנו יוטבעו פרשיות רבגוניות, חלומות עֵדָה עם זינוקי מרחבים, ותפילתנו, כי ייערה עליהן רוח המזיגה הטובה.
     בנים אנו לאומה אשר זיקנה ונעורים משמשים בה בערבוביה, ומתוכה יש ויתמלטו ניצוצות והיו להתרחשויות מחוללות פלאים. מי ייתן, ואחד הניצוצות יתלַבֶּה גם בגבעה הזאת.
     הבה נתקדש ליום גדל-עצה ורב-עלילייה, ותהא זו תרומתנו להגשמת הציוויים שאנו מושבעים ועומדים להם ממעמד כנרת.
 
 מגילת היסוד לאיחוד השרון-גבת בכתב ידו של נחמן תרדיון
לקראת החלוקה
     עם הפילוג התעוררו בקיבוץ המאוחד ויכוחים בכל הקיבוצים שבהם היה מיעוט גדול.
המרכז החקלאי הקים ועדת-שלושה בעלת סמכות הכרעה בכל השאלות שיובאו בפניה.
אחת הדרישות הראשונות של הוועדה היתה: קביעת הגדרה מספרית מדויקת של השתייכות החברים בקיבוצים האלה למחנה זה או אחר.
     אחרי שכל חברי גבת הגדירו את עצמם התברר שלחברי הקיבוץ המאוחד יש רוב של 57% ולמיעוט המפא"יי מוגדרים 43% של החברים.
על סמך נתונים אלה קבעה ועדת השלושה את העקרונות הבאים:
א. הקרקע תחולק לשני חלקים שווים.
ב. זכויות המים יחולקו גם כן לשני חלקים שווים.
ג. הרכוש הנייד וכן החובות והזכויות יחולקו באופן יחסי למספר החברים בכל פלג.
 
צעדים ראשונים 
     בפני שתי הקבוצות שהתאחדו עמדו כמה עניינים דחופים. הראשון שבהם: קביעת מקום ליישוב החדש. חברי הקיבוצים ערכו סיורים בסביבה הקרובה לחפש אחר מקום מתאים. הגבעה הסמוכה לגבת, גבעה שהיתה שייכת לפני קום המדינה לכפר מג'דל ובפי חברי גבת נקראה 'גבעת הכלניות', נמצאה מתאימה מאוד לבניית יישוב גדול. כאשר התחילו לבדוק את העניין במשרדי הממשלה התברר שמשרד התכנון צירף את הגבעה לתחום העיירה מגדל העמק שאז הוחל בתכנונה, ורשם אותה במפות כאזור התעשייה העתידי של העיירה. אחרי בירורים יסודיים במוסדות הוחלט להקצות את השטח הזה ליישוב החדש השרון-גבת.
מחלקת ההתיישבות של הסוכנות ניגשה מייד לתכנון היישוב ולתכנון המבנים. תוך זמן קצר הסתיים שלב התכנון. עוד קודם לכן החליטה האספה המשותפת של שני הגופים למסור את בניית בתי המגורים לסולל בונה ועתה הוחלט למסור את בניית מבני המשק למחלקה לבנייה של איחוד הקבוצות והקיבוצים. הוחל גם בסלילת כביש כניסה ליישוב מהכביש הראשי. המחלקה להתיישבות של הסוכנות אישרה תקציב לבניית הבניינים ואושרו הלוואות להשלמת הסכום החסר.
     באותו זמן התקבל אישור הממשלה להקמת אגודה חדשה –איחוד השרון גבת – במקום שתי האגודות הנפרדות הקיימות. השם לאגודה ניתן באופן זמני, עד שייקבע השם הסופי לנקודה החדשה. אל הגוף המאוחד ביקשו להצטרף שתי קבוצות חברים: 8 משפחות עם 17 ילדים משדה-נחום ו-11 חברים עם 9 ילדים ממחניים. בקשת שתי הקבוצות אושרה.
     עוד קודם להשלמת הבנייה של בתי המגורים המיועדים לשיכון הוותיקים הוחלט באספה המשותפת על אופן הקצאת הדירות לחברים שייכנסו אליהם. סוכם כי בכל בית ייכנסו לשתי דירות חברים מגבת ולשתיים האחרות – חברים מקבוצת השרון. נבחרה ועדה מיוחדת לביצוע הגרלת הדירות בין החברים. הוחלט לנטוע עצים ליד הבתים, ואף שאדמת הגבעה טרם הוכשרה, ניטע חורש קטן ליד כל בית שבנייתו הסתיימה.
בדצמבר 1953 הוחלט באספה, אחרי ויכוח ממושך, לנטוע 200 דונם של תפוחים ואגסים. התכנון בהיקף זה חרג מהמקובל בארץ עד אז. שטחי עצי הפרי שניטעו קודם היו מצומצמים וגם בקבוצת השרון ובגבת היו בכל משק רק כמה עשרות דונמים של תפוחים ואגסים. המטע היה אחד הגורמים החשובים להיחלצות מהמצוקה הכספית אליה נקלע היישוב אחרי בניית הנקודה.
     בחודשי החורף של תחילת שנת 1954 הוחל בהעברת בעלי החיים לנקודה החדשה. תחילה הועברו העֶגלות מגבת ומקבוצת השרון ולאחר מכן הועבר כל עדר הבקר לרפת החדשה. בית האימון החדש שנבנה בנקודה אוכלס באפרוחים, וגם עדר הצאן הועבר. העברת בעלי החיים חייבה מספר חברים לעלות מדי יום לגבעה לעבודה במקום. עם התקדמות חלוקת הענפים בגבת ניתן היה לאחֵד את הענפים של גבת וקבוצת השרון. נבחרה ועדת משק משותפת, שמנתה 25 חברים, והמשק החל לפעול כמשק משותף אחד.
 
המעבר לנקודה החדשה
     למרות שעדיין לא הושלמה בניית חדר האוכל בגבעה, נערך בו בפסח תשי"ד סדר ראשון של פסח.
 
מתוך פנקס הקהילה של קבוצת השרון, י"ד ניסן תשי"ד (17.4.1954)
     למרות כל הקשיים שנראו מראש, הוחלט לערוך את הסדר בחדר-האוכל החדש בנקודה.
     סידור התחבורה נמסר לבנים, והסדר היה להפליא.
     במעמד כל החברים, הילדים מגיל הגן, חברות הנוער, ההורים ואורחים רבים, נפתח ליל הסדר ברוב הדר על-ידי המקהלה, בהדרכתה של נירה גלילי.
     ההרגשה היתה חגיגית, לקורת רוח כל החברים.
 
סדר פסח תשי"ד, 1954 - לפני העלייה לנקודה
 
בשבת האחרונה לפני העלייה הסופית לנקודה התקיימה בקבוצת השרון מסיבת סיום של הקבוצה.
בפנקס הקהילה כתב שמחה ארצי:
     המסיבה היתה פנימית. השתתפו כל בני משפחת קבוצת השרון. המסיבה הכילה גם את פרשת יובל ה-20 של ה"מילואים". אווירה משפחתית שררה במסיבה, אשר ביטאה צער ויגון על ניתוק השורשים מהנקודה בה השקענו 27 שנות עמל ויצירה; ולא רק ניתוק מהנקודה, כי אם גם עזיבת תא-חיים, בו נשמנו שלוש עשרות שנים, והליכה למרחב, לקראת הבלתי נודע. היתה במסיבה זו כעין התרפקות הנשמה של קבוצת השרון.
 
     ביום חמישי, 15 ביולי 1954, החלה ההעברה לנקודה. בכלי רכב שונים ומשונים העבירו החברים את רכושם ליישוב החדש. האוכלוסיה הוותיקה עברה לשיכון הקבע והדור הצעיר השתכן באופן זמני בצריפים ובחדרים בקומת הקרקע של שיכון הוותיקים. למחרת החלו לפעול המטבח וחדר האוכל ומוסדות השירות האחרים. הילדים הועברו לבתי הילדים ותוך שבוע ימים עברו כולם לנקודה החדשה, שנקראה בשם הזמני "איחוד השרון גבת".
 
בסך הכול עברו:
חברים מגבת, כולל החברים ממחניים:           169
חברים מהשרון, כולל החברים משדה-נחום:    168
סה"כ חברים:                                            337
ילדים מגבת:                                              119
ילדים מקבוצת השרון:                                  104
סה"כ ילדים:                                              223
הורי חברים:                                               27
סה"כ:                                                       587
 
שם היישוב
כתריסר שמות הוצעו כשם הקבוע של היישוב.
אחרי דיונים רבים הוחלט לקרוא לו בשם יפעת.
ועדת השמות הממשלתית אישרה את הצעתנו וקבעה את השם יפעת כשם הקבע של הנקודה החדשה.
 
ראשיתו של המשק ביפעת
     אחרי שהסתיימה חלקות המשק בגבת נקבע סופית מספר היחידות המשקיות. אושרו 100 משפחות בקבוצת השרון ו-75 משפחות בגבת, סך הכול 175 משפחות, לפי 60 דונם למשפחה. לזה נוספו שטחים שאינם ניתנים לעיבוד ושטח האדמות הכללי הגיע ל-11,850 דונם. זכויות המים ממקורות הגיע ל-1,520,000 מ"ק. רוב השטח יועד לגידולי שדה בתנאי בעל: חיטה, שעורה, שחת, סורגום ותירס לגרעינים. שטח השלחין הגיע ל-2,000 דונם בקירוב, וכלל גן-ירק, תפוחי אדמה, מטעים ומספוא ירוק לרפת. מטעי עצי הפרי השתרעו על שטח של 343 דונם, כולל 182 דונם תפוחים ואגסים שניטעו תוך כדי העברת היישוב, ועל כך נוספו 160 דונם כרם. ברפת היו 159 פרות חולבות ועוד 112 מבכירות ועגלות. בלול היו 10,000 מטילות ו-7000 פרגיות. עדר הצאן כלל כ-500 ראש.
     בשנה הראשונה הוכנה תוכנית פיתוח של המשק לשנים 1955-1958. התוכנית היתה מבוססת על ההנחה כי יהיה בכוחו של המשק החדש לפתח את כושר הייצור ולעמוד בהתחייבויות הכספיות הכבדות שנטל על עצמו. התוכנית בוצעה במלואה. הודות לפיתוח הנמרץ, כמו נטיעת עצי הפרי בהיקף רחב מאוד וצעדים נוספים, הגדיל המשק את הכנסותיו והצליח לעמוד בהתחייבויותיו.
 
שנה ראשונה ביפעת
     בין שתי הקבוצות שהתאחדו היה שוני רב, הן במוצא התנועתי והן בנסיון החיים, באידיאולוגיה המפלגתית ועוד: ותיקי קבוצת השרון התחנכו על תורת הפועל הצעיר ואחרי זה גורדוניה, ואילו ותיקי גבת חונכו ברובם על הדרך של הקיבוץ המאוחד; אנשי גבת דגלו במשק הגדול ואילו אנשי קבוצת השרון החזיקו באידיאה של הקבוצה הקטנה וכד'. אבל במרוצת השנים שעברו עד האיחוד התקהו מאוד ההבדלים הרעיוניים בין הקבוצות והדבר סייע להתגבר על קשיי המיזוג החברתי.
     החברים משני הפלגים עשו מאמצים רבים להבליט את המשותף ולהתרחק מהמפריד. גמישות זו איפיינה את השנה הראשונה לקיום ביחד וגם את השנים שבאו לאחר מכן. הודות לה נעלמו תוך תקופה לא ארוכה המונחים "הם" ו"אנחנו", "השרונים" ו"גבתים". החברה התגבשה לחברה אחת, שמתגלעים בה חילוקי דעות כמו בכל חברה נורמלית, אבל לאלה אין סממן מיוחד לחלק זה או אחר. הודות לזה ניתן היה לקבוע סדרים ותקנות חדשים במקום אלה שהיו נהוגים בכל אחת מן החברות לפני האיחוד. בדרך כלל נקבעו הדברים תוך הסכמה וויתור, שנבעו מהתחשבות הדדית. אחד הדברים החשובים שנקבעו בלי ויכוח כבר בשנה הראשונה היה: שמירה על עבודה עצמית וביטול העבודה השכירה שהיתה בשנים האחרונות בקבוצת השרון. תודות לאמון ההדדי וליחסים החבריים, הפכו תוך זמן קצר שתי חברות שונות, שההיכרות בין חבריהן היתה שטחית, לחברה מגובשת אחת, הפועלת במשותף להגשמת יעדיה.
 
נכתב בשנת תש"ן, 1990