שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

ככה לא עובדים

ככה לא עובדים
 
מדי שנה חזר ולימד אותנו ישראל שוהם שלושה עקרונות הכרחיים לעבודה נכונה על סולם העץ הרעוע ששימש למסיק (בימים ההם לא ניערו את הזיתים למאכל ליריעות כפי שעושים היום, ואף לא חבטו אותם במקלות, אלא מסקו אותם לתרמילים בתנועות חליבה עדינות):
 
א. יש לבחור את מקום הצבת הסולם בתבונה, במקום שיש בו הרבה זיתים, כדי שלא יתבזבז זמן עבודה יקר על עליות וירידות תכופות.
ב. יש לקשור את הסולם אל ענף חזק, שלא יישבר מכובד משקלך.
ג. יש להציב את הסולם בזווית הנכונה, כדי שהוא לא יתנדנד ואתה לא תיפול.
מרגע שהתלמיד תירגל פעמיים את שלושת העקרונות, היה המסיק הנכון באחריותו המלאה, ואם נפל מהסולם, או, חמור מזה, שבר ענף – זה היה באשמתו הגמורה.
 
היינו בכיתה ח'. זה היה כבר 'איחוד השרון-גבת', אבל ההשרונים עוד לא הכירו את ישראל. אחת מבנות קבוצת השרון הציבה את הסולם, עלתה גבוה והחלה למסוק במסירוּת – יותר מדי במסירוּת: היא נטתה קדימה כדי להגיע לזיתים הגבוהים, ושיווי המשקל הופר: הענף שאליו היה קשור הסולם – ענף גדול וחזק כנדרש – נשבר ברעש, והמוֹסֶקֶת הצעירה צנחה לארץ וספגה מכה רצינית.
 
בעודה קמה בזהירות, מתאפקת בקושי לא לבכות מעוצמת הכאב, הגיע ישראל. הוא הביט בנזק שנגרם לעץ, ומבלי להשגיח בדמעות שבעיניה פנה אליה במילים חריפות: "מה איתך, אַתְּ לא מתביישת? תראי מה עשית, איזה ענף גדול שברת! ככה לא עובדים!"... הנערה הנדהמת, המומה עדיין מהנפילה הקשה, לא נשארה חייבת: "תתבייש אתה, איכפת לך רק מהעץ ולא ממני – איזה מין בן-אדם אתה?"...
 
זה היה יותר מדי. ישראל אמר בשקט: "לכי הביתה!", והסתובב כדי לגעור בחבורה שהתקהלה סביב: "זאת לא הצגה, חִזרוּ מייד לעבודה!".
ההשרונים רתחו מזעם. אמרנו להם: "זה לא כמו שזה נראה, אצל ישראל פשוט החובה תמיד קודמת לכול", אבל הדברים לא נפלו על אוזניים קשובות: מאז ועד סוף המסיק סירבו בני השרון לעבוד בזיתים בהשגחת ישראל, ואנחנו סיימנו את המסיק בלעדיהם.
  
יואב אהרוני