שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

כל האמצעים כשרים

כל האמצעים כשרים
 
סיפר יוסף דאובר:
מהיום הראשון שלנו ביפעת התחלתי לשמוע מנחמיה פרומקין איך חילץ את חברו בניומין לוי בתושייה של הרגע מהצרות שאליהן נקלע (כנס המחולות המפורסם בדליה, כניסה בלי תשלום לסינמה בירושלים ועוד). במקביל הקשבתי בתדהמה לסיפורים הזהים ששמעתי מבניומין על הסתבכויותיו של נחמיה ועל הסוף הטוב הודות לתושייה שגילה דווקא הוא, בניומין, בחילוצו של ידידו, המסתבך הסדרתי. עמדה לא נקטתי, אבל נטיתי להאמין לגירסת נחמיה, שנראה לי אישיות אמינה יותר.
 
לילה אחד יצאתי מהרצאה בחיפה בשעת לילה מאוחרת בדרכי הביתה. אוטובוסים לעפולה כבר לא היו. עליתי על האוטובוס האחרון לטבעון, וקיוויתי להגיע משם הביתה בטרמפ. השעה היתה אחרי חצות, התחבורה היתה דלילה מאוד – ואף אחד לא עצר. אחרי רבע שעה שנמשכה נצח ראיתי זרם של אנשים יוצא מאולם לא רחוק. למרבה האכזבה, פנו כל המכוניות לתוך טבעון או לכיוון חיפה.
אדם אחד התקרב לעברי ברגל. "בניומין!", שמחתי, "מה אתה עושה פה?". "שמעתי הרצאה מעניינת של שמעון פרס", השיב בניומין. "ואיך חשבת לחזור הביתה?", התעניינתי. "אל דאגה, נגיע בלי בעיות!", השיב בניומין, בביטחון של מי שיודע להסתדר.
 
עוד חצי שעה עברה. אחת בלילה. לכל רכב עובר אנחנו מנופפים ידיים, אבל אף אחד לא עוצר. בניומין החליט להפעיל שיטה חריגה לעצור טרמפ: "כל האמצעים כשרים!", אמר לי למשמע טרטור רכב בעלייה משער העמקים לטבעון, ונשכב על הכביש לרוחבו...
"מה אתה עושה?", נחרדתי. בניומין הרגיע אותי: "עכשיו יעצרו לנו!"...
 
האורות טיפסו בעלייה לאט ובקושי. לפני בניומין, כמעט עליו, נעצר מכבש הדרכים של מע"צ. הנהג המבוהל ירד ובעט בגופה:
"הי, תקום, מה קרה לך?". בניומין לא אמר כלום, רק גנח ונאנח: "אוי-וי-וי"... הנהג תפס פיק ברכיים: "מה קרה לך, מה לעשות?"... "רק תיקח אותי ליפעת", גנח בניומין בייסורים קשים. "אבל אני לא יכול", ניסה הנהג לשכנע את הפגר המדבר, "המכבש גם ככה בקושי סוחב, אין לי מקום"... בניומין לא ענה, בתגובה השמיע רק "או-או-אוי-וי" כזה, שהנהג התרכך ועזר לו לעלות. "רגע אחד", אמר בניומין, "ככה אתה מעלה אותי עם התקף הלב שלי, אין לך מצפון? אני מוכרח את עזרת החבר שעומד שם, תעלה גם אותו".... הנהג התפוצץ: "מה אתה מדבר, איך נגיע? המכבש לא סוחב"... אבל הגניחות נשמעו עכשיו כמו של מי שלא יגיע חי עד הבוקר, והנהג נשבר.
 
עם שחר הגענו הביתה. בתמיכה מכל הצדדים עזרתי לנהג לפרוק את בניומין הגונח בסבל בל-יתואר.
כשהאורות התרחקו, אמרתי לבניומין: "כשאשמע את נחמיה בפעם הבאה, אודיע לו שאני מאמין לגירסה שלך".