שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

גשם תש"ף

16.11.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת נובמבר נמדדו 4.5 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 30 מ"מ

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

כרם הזיתים

זיתים ביפעת
 
בימים ההם...
 
בשנת 1954 היו ליפעת 35 דונם זיתים מניבים – רובם ניטעו בשנות ה-40 – בחלקות שונות של קבוצת השרון ושל גבת.
כרם זיתים קטן של 8 דונם ניטע בכניסה ליישוב החדש. שנה לאחר מכן כתב חיים גבתי בתוכנית המשק:
"הניסיון שיש לנו בשטחי הזיתים אינו מעודד את הרחבתם. להיפך, רצוי להקטין את השטח הקיים, שקשה מאוד לעבדו עקב
הפיצול הרב לחלקות קטנות המרוחקות זו מזו".
 
ההמלצה יושמה ובשנת 1956 כבר היו ליפעת רק 20 דונם של זיתים ותיקים, אחרי שיפעת מסרה לגבת את חלקה בכרם הזיתים
המשותף (העצים בכניסה ליפעת עדיין לא נשאו פרי).
"בשנת תשט"ז", כתב דוד חורן בתוכנית המשק, "קיבלנו למעלה מטון לדונם, לכן לקחנו בחשבון לתשי"ז רק חצי טון לדונם"
(מתוך מה שלמדו בתלמוד ידעו הוותיקים עוד לפני נטיעת עץ הזית הראשון על תופעת הסירוגיות בזיתים – שנה עתירת יבול
שאחריה שנה דלת יבול וחוזר חלילה: "הזית, שנה עושין ושנה אין עושין [פרי]", ירושלמי, שביעית א).
 
שטחי הזיתים המשיכו להצטמצם שנה אחר שנה, עד שלא נותר מהם זכר, לבד מעצי הזית המפארים את הכניסה ליפעת.
מרכז הענף ואיש הצוות היחידי בכל שנותיו היה ישראל שוהם, שנשא בפועל ממש ברוב עול הטיפול בעצים.
בעונת המסיק נדרש ישראל להשגיח על חבורה גדולה של בני נעורים צעירים, שהעבודה לא היתה בראש מעייניהם.
שמו של ישראל כמחנך נוקשה וקפדן הלך לפניו, והוא מעולם לא גרם למישהו להטיל ספק בתכונות אלו.
 
המסיק של שנת 1957 הסתיים ב-18 טון זיתים. לפי ההסכם של תנובה עם המשקים, היו המשקים חייביםלהעביר לתנובה
את כל היבול ותנובה מצידה היתה חייבת לרכוש ולשווק את כולו. 
 
 
דף מפנקס שנשמר בארכיון (נמסר למרכז המשק – אוּרָה ישראלי –  עבור דוד חורן – גזבר), מלמד כי בשנה זו נכבשו בסך הכול
כ-9 טון זיתים: 513 פחים (כ-13 ק"ג זיתים לפח) ו-446 קופסאות (5 ק"ג). מהם הופנו לצריכה ביתית כ-900 ק"ג. 383 פחים (5 טון)
מן היבול הזה נשלחו לתנובה.יתר היבול, כ-9 טון, לא נכבש ("זיתים ירוקים") ותנובה לא קיבלה אותו לשיווק.
הפרה זו של ההסכם גרמה ליפעת נזק רב, כפי שמשתקף מן המכתב הנזעם הבא:
 
             29.7.1958
             לכ' מרכז "תנובה"
             ח.נ.
             מכתבכם מיום 20.7.58 אינו עונה לעניין שהובא בפניכם במכתבנו
             מיום 13.7.58. אין כאן עניין עם "זכרונות בלתי נעימים" (הגדרה לירית
             למדי), כי אם בהפסד גדול שנגרם לנו מתוך התקשרותנו עם המחלקה
             שלכם בשיווק הזיתים – גם בירוקים וגם בכבושים. כמו כן, לא מדובר
             על מכירת "כל הזיתים": מתוך 18 טון זיתים שוּוקוּ על ידכם רק כ-5 טון
             בערך. שליש מכרנו לסוחר פרטי ועוד שליש התקלקל לגמרי.
             אנו חושבים שעניינה של תנובה הוא לא לעבור על פרשה זו לסדר
             היום בלי בירור יסודי והסקת מסקנות מתאימות.
             בברכת חברים,
             ולטר אופנהיימר - מזכיר
                                         
יועץ הקבוצה לגידול הזיתים ולכבישת הזיתים היה יצחק חצרוני, חבר בית השיטה, היוזם והמייסד של תעשיית הזיתים בבית השיטה.
במכתב מאוקטובר 1945 כותב יצחק למלכה ארצי הסבר מפורט על כבישת זיתים בבית (לאחר הטיפול הראשוני בסודה קאוסטיק):
     ... אחרי שמכניסים את הזיתים למי מלח, מתחילה התסיסה. מהירות התסיסה תלויה באחוז המלח ובטמפרטורה.
התסיסה נמשכת 5-7 שבועות. במשך הזמן הזה נוצרת חומצת חלב, שהיא החומר השומר על הזיתים.
אסור שהכלי (פח או חבית) יהיה סגור לגמרי כי נוצרים גזים.
     אחרי גמר התסיסה צריך לסגור חזק (הרמטי), כי אסור שהמים יבואו במגע עם האוויר – זה נותן אפשרות לעובש להתפתח...
אם אחוז החומציות יורד מתחת ל-0.5% מתחיל פּרוֹצֶס קלקול.
     עכשיו אין מה לעשות חוץ מלסגור את החבית עם החישוק, ואם יוצאים מים דרך החישוק, טוב למרוח סביב החישוק.
אם לא ברור לך איך לעשות את זה, תגשי לגבת לעליזה (בלינדמן) – היא עשתה את זה נכון.
     במשך 4-6 שבועות צריך בערך פעמיים בשבוע לגשת ולראות אם לא חסרים מים. במקרה שיש להוסיף מים, תוסיפי מי מלח
6.5-7%. אם שומרים טוב שהכלי יהיה תמיד מלא מי מלח וסגור טוב, לא יהיה קלקול.
     זה הוא הכול. במקרה שלא מובן לך, תכתבי לי.
                                         
נראה שבקבוצת השרון היתה המומחיות לזיתים בעייתית-משהו. מכל מקום, עובדה היא שחצרוני מפנה את מלכה שוב ושוב לקיבוצים
בסביבה.באוקטובר 1948 הוא כותב לה:
     ...כל המשקים קיבלו השנה פחות, כי הפרי הערבי התחיל להשחיר לפני שהספיקו למסוק אותו (מדובר כנראה במסיק זיתים
בבוסתנים הערביים הנטושים). ככה גם אתם לא קיבלתם פרי ערבי. אבל יש לי הצעה: משמר העמק כבשו אצלנו כ-10 טון פרי
ערבי שהם מסקו בעצמם, והם מוכרים חלק גדול. תפנו אליהם בהצעה לקנות פרי כבוש... אני מקווה שהדבר יסתדר ויהיו לכם
זיתים טובים לאכול.
 
ובאשר לנטיעת זיתים, הוא מייעץ:
     ...עכשיו יש לנו רק עוד שתילים מהזן 'אלפנט פרוזאי', הוא ה'מרחביה' של העמק המערבי, כי הוא מבשיל אחרי גמר התפוחים.
אתם יכולים לברר את טיב הזן הזה במזרע, כי שם יש כבר מספר גדול מהשתילים האלה. אני מצטער מאוד שאין כבר 'מנזנילו', אבל בזמנו
לא ידעתי מה לעשות, כי שמחה (ארצי) לא בא...
 
כיבוש זיתים לצורכי הבית נמשך גם ביפעת (הכוונה איננה, כמובן, לצורכי הבית הפרטי, כי אם לצורכי כלל החברים). בשנת 1961 מסכמת
מלכה ארצי את העונה (אלחנן הרשקוביץ הנזכר כמומחה לאחוז המלח הרצוי היה מדריך מטעים מוערך בעמק): 
 
 
                                                 
בזמן הזה...
 
בשנים האחרונות התחדשה נטיעת כרמי זיתים בעמק, בעיקר בזנים לשמן. המסיירים בשדות העמק יכולים לראות מטעים צעירים נהדרים
מדרום לגבת ומטע בוגר יפהפה של נהלל, מדרום לכביש בין צומת נהלל למנשיית זבדה.
מי יודע, אולי גם יפעת חדש ימים כקדם ותיטע עצי זית חדשים...
ימים יגידו.
 
מרים אהרוני, 2011