שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

לא הכול הפקר

לא הכול הפקר
 
בפזמון "בני הפקר" שחיבר עודד לחג המחזור שלנו, מופיעים רמזים לכמה עלילות לא ידועות שלנו, בני הכיתה.
עכשיו כבר מותר לגלות...
 
שוקולד מן הפח
הרעב לממתקים בשנות ילדותנו לא ידע שובע. קשה היה להסתפק בריבה על הלחם.
יום אחד החלטנו לשבור את הרעב בכמה טבלות שוקולד מהקלמניה. גאוותנו המקצועית לא הרשתה לנו לבקש מחנן "להשיג" את המפתחות מאבא שלו: אנחנו נכנסנו לכל המקומות רק באמצעות מפתח גנבים.
עוד קודם לכניסתנו לקלמניה סיכמנו בינינו לא להיות חמדנים: כל אחד מארבעתנו ייקח רק 4 טבלות שוקולד ולא יותר.
על המנעול התגברנו בקלות. ללא כל קושי איתרנו בחושך את הפח הגדול שבתוכו החזיק קלמן את השוקולד, וכל אחד בתורו שלח את ידו ולקח 4 טבלות. יצאנו והקפדנו לנעול את המקום כמו שצריך. ביציאה התבררה התמונה האמיתית: אני, שהייתי ידוע כבעל מצפון, לקחתי 5 טבלות בלבד. חנן, אף הוא בעל מצפון חזק, לקח 6. עודד הסתפק ב-7. לשלומיק היו 8 טבלות ביד.
יומיים אחר-כך סיפר לנו חנן שבערב, על כוס תה, אמר קלמן לזלטקה שלמרות שלא מצא שום סימן לפריצה, יש לו משום-מה הרגשה שחסרות כ-20 טבלות שוקולד בפח שהוא מחביא היטב באחורי המחסן.
 
תרנגולות מן הלול
מדי פעם היינו עורכים כֵּרה עם סיר מרק ועוף מכובס. בשביל העוף היה צריך לטרוח. בניגוד למה שכתב עודדי, דווקא לא נכנסנו ללולים "לסחוב" משם תרנגולות, כמנהגם של חברי הכשרות הפלמ"ח בזמנם: אנחנו את שללנו צדנו ביושר במתבן של הדיר.
אל המתבן של הדיר היו חומקים פה ושם עופות, רובם זכרים, מלהקות הרבייה. התרנגולים התפטמו יפה במעונם החדש וגם פיתחו ראיית לילה מצויינת הודות לתזונה עשירת הוויטמינים. לכידתם לא היתה קלה, אבל אנחנו פיתחנו מיומנות ולא חזרנו בידיים ריקות.
באחד הערבים התבשלו בסיר על הפתילייה שלושה תרנגולים. הריח הטוב התפשט בחדר. עוזי פיין הסתובב בקוצר רוח סביב הפתילייה ולא הפסיק לפנטז על מרק העוף: אח, זה הולך להיות מרק... הבישול כבר היה לקראת סיום כאשר דוד פגע בסיר בתנועה לא זהירה. הסיר התהפך והמרק הרותח נשפך על הרגל של עוזי. לכאבו וצערו של עוזי לא היה גבול – לא בגלל הכוויות, בגלל המרק...
 
ארוחות ליליות
בלילות, בייחוד בלילות הקיץ, אי אפשר היה לעמוד בפני הפיתוי של ארוחה לילית במטבח: צ'יפס, חביתות ותוספות מהאקונומיה. הארוחות הליליות היו צריכות להיות "מתואמות" איכשהו עם הארוחות של שומרי הלילה בחצות ושל חולבי הלילה כשעתיים אחר-כך. במקביל לרעבים שבינינו, היו כאלה שהרעב שלהם היה לנסיעות ליליות. אלה ויתרו על מעדני המטבח ודהרו בלילות בדרכי העמק.
שבוע אחד היה לנו מזל טוב: שומרי הלילה היו סִינִי ודובי קיש – שהיתה להם הבנה לעניינים כאלה. הם שמחו שיש מי שיכין להם את הצ'יפס וגם יוריד את הצלחות אחר-כך, וארחו אותנו יפה. בזמן הארוחה הטובה היה מדי פעם אחד מהם יוצא החוצה וחוזר. לא ידענו שעל השומרים האלה הוטלה משימה מיוחדת: לגלות האם יש ממש בהרגשה של צבי יוגב שהטנדר שלו אינו נח בלילות.
באחד הלילות חזר דובי מהגיחה החוצה ואמר לסיני: הוא נעלם. מי נעלם, שאלנו. את התשובה קיבלנו כעבור זמן לא רב, כאשר דובי יצא לסיור נוסף וחזר עם אריה סיני ודוד נבו, אותם תפס על חם כאשר החזירו את הטנדר למקומו. סִינִי ודובי הודיעו לנו בנוקשות שהם נאלצים לדווח על זה, וגם שיתוף הפעולה בארוחות הליליות מסתיים ברגע זה. העונש לדוד ואריה היה קשה וחמור, "למען יראו וייראו": לצער כולנו, השניים לא יצאו איתנו לטיול השנתי לאילת.
 
הכרת תודה
קיבלנו על עצמנו להפסיק לגנוב בלילות את הטנדר של צבי יוגב – חוץ מגיורא גולדמן, שלא קיבל את "דין התנועה" והמשיך להתאמן על הטנדר בנסיעה בשדות. גיורא סיים את בית-הספר מוקדם וכבר השתלב במעגל העבודה – מה שאמר לדעתו שמותר לו קצת יותר חופש.
שיטת התנעת הטנדר בלי מפתח היתה פשוטה: מוציאים את החוטים של מפתח ההתנעה, מחברים אותם יחד, מתניעים ונוסעים.
בגמר אחת הנסיעות הליליות לא חיבר גיורא כהלכה את החוטים חזרה למקומם.
בבוקר, בדרכו לעבודה הבחין גיורא בצבי המנסה לשווא להתניע את הטנדר. גיורא ניגש אליו ושאל בנימוס אם אפשר לעזור.
צבי המופתע שמח מאוד לקבל עזרה. גיורא חיבר חיש קל את החוטים למקומם הנכון, צבי אמר תודה, התניע ונסע לעבודה.
בעלון יפעת הבא התפרסמה רשימת שבח של צבי לבני הדור הצעיר, המנומסים ונכונים תמיד לעזרה, גם בלי שהתבקשו. הוא לא ידע עד כה שהם כאלה...
 
יואב אהרוני