שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

גשם תש"ף

16.10.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת אוקטובר נמדדו 2 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 2 מ"מ

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

לוי לאה
 
לאה לוי
בת סופי ואברהם-יוסף לב
בת-זוג לגד לוי
אם לרמי, תלמה ועירית (נפטרה בינקותה)
נולדה כ"ב אב תרע"א, 16.8.1911
נפטרה כ"ו שבט תשמ"ט, 1.2.1989
 
 
לאה
דברים בהלוויה
 
    לאה היתה המטפלת הראשונה של הכיתה שלנו ביפעת, ואיתה עברנו כילדים את ההסתגלות לאיחוד השרון-גבת. לקח לנו זמן להתרגל לתערובת המיוחדת שאיפיינה אותה: דאגה ופינוק, ביחד עם דרישות משמעת קפדניות וגערות במבטא ייקי. עם הזמן התרגלנו עד כדי כך, שממש הצטערנו להיפרד מלאה, כשיצאה מהעבודה בבתי-הילדים ונכנסה לעבוד בחדרי-החולים. 
    את צריף חדר-החולים הפכה לאה לממלכה אמיתית, שבה מָשלה ביד רמה. החולים זכו אצלה גם הם לאותו צירוף: מצד אחד - פינוק ודאגה: תוספת של מיץ תפוזים טרי בבוקר, צ'יפס בצהריים, לחם מטוגן בערב והרבה תה חם עם לימון בין הארוחות. ומצד שני - תביעה בלתי מתפשרת למשמעת, סדר וצִיוּת גמור להוראות הרופא. לאה שמרה מכל משמר על החולים שלה, אפילו מעצמם, ולא הרשתה למבקרים לשבת על המיטות או להרעיש בערבים.
    עברו שנים, ובהדרגה שינו חדרי-החולים את ייעודם. לא עוד מקום החלמה זמני לחולי גריפָּה ואנגינה, כי אם בֵּיתם של חברים במצב יותר ויותר קשה. אז עבר הטיפול בחולים לידיים צעירות יותר ולאה הצטרפה לצוות החממות.
    בעבודה בחממות הוורדים נפגשנו שוב. לאה אהבה את חֶברַת הצוות הצעיר ופָרשׂה את חסותה עלינו. היא דאגה לנו לארוחות בוקר מלכותיות, שאותן העשירה לעיתים קרובות בעוגה מהבית, טעימה משוקולד שוויצרי משובח ופֶרח באמצע השולחן. לאה לא שכחה לציין ימי הולדת ושמחות אחרות, ובימים טובים היתה שופעת הומור ומפזמת אופרטות ומנגינות-ואלס שזכרה מימי הנעורים.
    בכל שיחותיה של לאה היתה שזורה דמותו של גד, שעם מותו בלא-עת לא יכלה להשלים. הם הכירו ביוגוסלביה, בקיבוץ ההכשרה שאליו הגיעו שניהם אחרי עליית הנאצים בגרמניה בראשית שנות ה-30. יחד עלו לארץ ב-1936 והצטרפו לגבת עם חבורת הייקים המיוחדת, שחותמה ניכר מייד בחגי הפורים ובמסיבות ההווי העליזות. לאה נכנסה לעבוד בגן הירק. צחקנו איתה כשסיפרה על השעות הארוכות של דילול גזר, בגב כואב וברכיים שחוקות, ולא שכחה אף אחד מן הפטנטים המיוחדים שפיתחו החבר'ה כדי לנוח קצת, או להעביר יותר מהר את הזמן, שמשום-מה שכח לפעמים לזוז.
    לאה וגד היו מעוֹרים בחברה ונמצאו תמיד במוקדי שמחה, עליצות והומור. בחברת ידידים הירבו לטייל, לבלות ולשמוח. שניהם ידעו להעריך היטב את תענוגות החיים: אוכל טוב, חברים טובים, מתנה של תשומת-לב וסיפור משעשע. הרבה ידידים וקרובים וגם סתם עוברי-אורח מזדמנים פקדו את בֵּיתם. לימים הגיעו גם המתנדבים, שאותם המשיכה לאה לארח בפתיחות ומאור-פנים גם אחרי מותו של גד, עת חרב עליה עולמה ואבדו לה המרץ והשמחה. בגעגועים הזכירה לאה תמיד גם את אבא שלה, שאותו הביאה אליה באחרית ימיו וטיפלה בו במסירות רבה ובאהבה.
    בשנים האחרונות התרופפה בריאותה של לאה. יותר ויותר התקשתה ללכת ולבסוף נאלצה בכאב-לב לוותר על העבודה בחממות ואחר-כך גם על הבית הנעים שלה. בחדר-החולים, מקום שבו השקיעה בעבר כל-כך הרבה דאגה, זכתה לאה באחרית ימיה ליחס אוהב וטיפול מסור.
    עם רמי ותלמה ומשפחותיהם אנו אבלים.
    יהי זכרה ברוך.

מרים אהרוני, כ"ז שבט תשמ"ט