יום אחד סבלה פרה מסיבוך קשה שלאחר ההמלטה: היא לא יכלה לקום על רגליה וחומה עלה מאוד.

הרופא המחליף באותו יום היה ד"ר אורי בר-תנא מכפר יחזקאל.

כשהזעקתי אותו בטלפון אמר שהוא יוצא לדרך מייד, והורה לי להכין סכין שחיטה "לכל מקרה".

כשהסכין לידי חזרתי לעבוד, מציץ מדי פעם לעבר הפרה לראות אם כבר הגיע "כל מקרה".

זמן קצר לפני שהרופא הגיע עוד הספקתי למדוד לפרה את החום ולראות שהוא עלה כבר ל-42.5 מעלות.

 

 הרופא הגיע. ניגשנו יחד אל הפרה ומצאנו אותה ללא רוח חיים.

אורי לקח מידי את הסכין, אך במקום לבצע שחיטה רגילה, החדיר את הסכין ישירות אל אב העורקים כדי לנקז כמה שאפשר יותר דם, למרות שהלב כבר לא פעם.

 תוך דקות אחדות הגיע מוטיק גוטמן, מרכז הרפת. 

הרופא הודיע לו: "שחטנו את הפרה ברגע האחרון!"

כשמוטיק הלך להזמין את בלכר, סוחר הנבלות, שיבוא לקנות את הפרה, שאלתי את אורי: "למה סיפרת לו שהשחיטה בוצעה חמש דקות לפני המוות, ולא חמש דקות אחריו?" אורי השתומם: "השתגעת? אני אצל מוטיק למדתי לחלוב כשהייתי בהכשרת הפלמ"ח בגבת, עד היום אני מפחד ממנו פחד מוות!"...

 

בדרך כלל, כאשר מוטיק היה מוכר לבלכר נבלה גמורה הוא היה מבקש מהאקונומיה לא לקנות ממנו בשר בימים הקרובים. במקרה הזה, איני יודע עד היום מי בדיוק אכל את הבשר של אותה פרה.

 

 יואב אהרוני