באחד הערבים נכנסתי בסערה, כדרכי, הביתה.

ה-"שלום!" הקולני שלי נתקע כשמן הספה הלא מוּכֶּרֶת, מתחת לתמונה שמעולם לא ראיתי, הביטו בי בתדהמה ישראל וצביה ביטמן.

"מה אתם עושים כאן", גמגמתי, מנסה להבין מה קורה פה, "איפה אמא ואבא?"...

חיוך גדול נפרש על פניו של ישראל וצביה פרצה בצחוק: "דילגת על הצטלבות אחת, אין דבר, ברוכה הבאה. תשתי איתנו תה?"...