שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

סוד המעיין

סוד המעיין
 
בוקר בוקר היו מיכאל אדר וליפא הלפרין קמים עוד לפני זריחת השמש, שותים בחיפזון תה בחדר השומרים שבחדר האוכל של קבוצת השרון וממהרים לאורווה. באורווה היו רותמים עגלת פלטפורמה בעלת גלגלי ברזל לזוג פרדות ועושים דרכם אל שדות המספוא כדי להביא ירק לפרות ולחלק אותו עוד לפני שיאכלו בעצמם ארוחת צהריים. אינני יודע מתי אכלו ארוחת בוקר, אם בכלל.
הדרך מהאורווה אל שדות המספוא היתה דרך עפר שעברה בין חדר האוכל למכבסה עד השער, משם פנתה מזרחה לכיוון גבת ואחר-כך דרומה, לאורך הוואדי. בקיץ העלתה הנסיעה ענני אבק ובחורף חרצה העגלה חריצים עמוקים בבוץ הדביק.
בהגיעם לשדה היו ליפא ומיכאל קוצרים בחרמשיהם במהירות סתוויון, פספלום או תירס, הכול לפי העונה, או אוספים סלק בהמות. את הירק היו מעמיסים על הפלטפורמה בקלשונים ועורמים אותו לערימה מלבנית גבוהה. סידור הירק באופן שלא יתפזר בטלטולי הדרך היה אמנות מיוחדת, שברזיה שלטו היטב. כשהיה צריך להוביל סלק בהמות, היו מחברים לפלטפורמה קירות.
בדרכם חזרה לקבוצת השרון היו השניים יושבים במרומי העגלה הנוסעת לאט ומשקיפים על סביבותיהם מלמעלה. הפרדות כבר הכירו את הדרך ולא היה צורך לנהוג אותן, כך שלפעמים היו החברים המסורים מתעוררים רק כשהעגלה נעצרה ברפת.
 
בתחילת הקיץ היו העשבים והקוצים שבצידי הדרך ובוואדי מתייבשים. לליפא ומיכאל היה סימן: כשהקוצים בוואדי היו מתייבשים עד גובה ידוע, צריך היה להתחיל להשקות את שדות המספוא. בשנה אחת שמו לב, שלמרות שהקיץ כבר התחיל, העשבים והקוצים בוואדי עדיין ירוקים, ואפילו נמצאים בצמיחה נהדרת. משעברו עוד שבועיים והמצב לא השתנה, עצרו באחד הימים את העגלה, נתנו לפרדות המופתעות לנוח וירדו אל ערוץ הוואדי לבדוק מה קורה.
בוץ חורפי קידם את נעלי העבודה שלהם. בלב הערוץ זרמו מים - אומנם לא בספיקה של נהר הירדן, אבל בכל זאת בקצב מרשים. ליפא ומיכאל הלכו במעלה הזרם, הגיעו סמוך ל"כביש" שהוליך מהשרון לגבת ואז גילו את המקום שבו נבעו המים מן האדמה.
 
ימים אחדים לא סיפרו לאף אחד על המעיין שנתגלה להם, ורק חשבו מה לעשות בו. הם חששו שאם יייחשף דבר גילויו של המעיין ברבים, יבואו אנשי חברת 'מקורות', יתפסו את המעיין ויזרימו את מימיו הזכים לרשת המים הארצית. לליפא ומיכאל היו תוכניות אחרות לגבי המים: הם רצו לנצל אותם לתועלת הבלעדית של קבוצת השרון.
במשך שבוע הגו השניים יום ולילה אך ורק בשאלה מה כדאי לעשות עם המים. המחשבה המיידית להשקות בהם את שטחי המספוא ירדה מעל הפרק: למטרה זו מקבלים ממילא מים מ'מקורות'. במחשבות להקים בריכות לגידול דגים או אגם לשיט ונופש היה קסם רב, אך הן נפסלו מסיבות שונות הקשורות בביצוע...
במשך ימים אחדים עלה רעיון ונפל רעיון, שוב עלה, שוב נפל - לכלל הכרעה לא הגיעו.
 
אחרי שבוע החליטו שני המספויניקים להביא בסוד העניין את חברם, האגרונום ישראל ברון. לאחר סיור שבת יסודי, שכלל טעימת המים ולישת הקרקע, הציע ישראל לנטוע לאורך הוואדי מטע בננות. הבננות, כך הסביר, יושקו בתעלות פתוחות, כמו שנהגו ביריחו בתקופה שבה עבד שם, ויוכלו להוסיף הכנסה מכובדת מאוד לקבוצה. אבל בטרם נטיעה, הוסיף ישראל ואמר, יש לשלוח דגימות קרקע לבדיקה וכן לעבור על תצפיות מזג האוויר בשנים האחרונות, כדי לוודא שהתנאים באמת מתאימים.
 
דגימות קרקע נשלחו ל'שירות השדה' במסווה של אדמת המספוא. במשך שלושה שבועות, שנדמו להם כשלושה חודשים, חיכו ליפא, מיכאל וישראל במתח רב לתוצאות. כשהגיעו התשובות נשמו השלושה לרווחה: התברר שהקרקע מתאימה לבננות! מאחר שגם הנתונים המטאורולוגיים שנבחנו בינתיים לא איכזבו, הגיעה התוכנית לשלב האישורים הסופיים.
 
ענף הבננות בארץ היה אז עדיין בחיתוליו, ותכנון הזנים ומרווחי השתילה היווה משימה נכבדה שאי אפשר היה להתקדם בה בחשאיות גמורה. לפיכך הציגו השלושה את התוכנית בסודי סודות בפני המזכירות וקיבלו אור ירוק לפעול. היו כמה נסיעות, היה סיור, התייעצויות, דיונים, משא ומתן - ולבסוף הגיע הרגע הגדול: הכשרת השטח והזמנת השתילים. ליפא ומיכאל התחילו לתור אחר כלים כבדים לעבודות עפר ומודד קרקעות שבעזרתו יפלסו את השטח, יכשירו את התעלות בשיפועים הנכונים ויכינו אותו לשתילה. מדי יום, בדרכם לשדות המספוא וחזרה, היו מלטפים בעיניהם את שטח הוואדי והמעיין וחולמים על הבננות.
 
באחד הימים האלה, כשחזרו עם העגלה העמוסה אל עבר חצר המשק, עיניהם מלטפות את הוואדי ומחשבותיהם בחלום מטע הבננות, ראו מרחוק כלי חפירה עומדים ליד המעיין. השניים הופתעו: חברת עבודות העפר ממש הקדימה! כשהתקרבו, ראו מחפרים, טנדרים ומשאית עם צינורות וכלי ריתוך. עיניהם חשכו.: 'מקורות' הקדימה אותם וגונבת להם את המעיין! איך דלף הסוד?
 
על סף התמוטטות, בלב פועם בחוזקה, אבל עדיין בשליטה עצמית, התקרבו השניים לחופרים ושאלו אותם מה הם עושים ובאיזו רשות. הם דיברו באדיבות ובתקיפות, שכיסו על הפאניקה שתקפה אותם.
"כבר הרבה זמן יש פה נזילה מהקו הראשי של מקורות", אמר להם האחראי, "הנזילה הולכת וגדלה, וסוף-סוף, באיחור רב, הגענו לתקן את הקו"...
   
מוטקה שפר