שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

סיפור לט"ו בשבט

סיפור לט"ו בשבט
 
לפני שלושים וארבע שנים, בחופש הגדול האחרון של בית-הספר התיכון, שכר קיבוץ ג' את חברי ואותי שנעבוד במחסן התערובת.
קיבוץ ג' היה זקוק לידיים עובדות, אפילו שכירות, כיוון שבאותם הימים כמחצית החברים נטשו את הקיבוץ ועברו אל גבעה סמוכה, שם הם הקימו את קיבוץ י'.
היו אלה ימי הפילוג שתחילתו היתה בוויכוח אידיאולוגי. לא הייתי בקיא ברזי הוויכוח, ועל-כן איני יכול לתאר את פרטיו, אני חושש שגם המתווכחים לא הבינו את הניגודים – רק מי שבאמת היה יכול להבחין בין איחוד ובין מאוחד יכול היה להבין מדוע התפרקה קבוצה שהיתה מלוכדת שלושים שנה, ומדוע חבריה לא יכלו להמשיך ולחיות יחד.
 
בתחילה חילקו רק את הרכוש. כל פריט סומן היטב, גם כדי שהאויבים לא ישתמשו ברכושם, ובעיקר כדי שהם לא ישתמשו, חלילה, ברכוש האויב, שוודאי דבק בו כתם של עיוות אידיאולוגי.
בני האיחוד, למשל, ניקבו את ידיות המזלגות והכפיות והיו מקפידים, כמו יהודי שומר מצוות הנזהר בכלי בשר וחלב, שלא לאכול במזלגות לא-מנוקבים השייכים לקיבוץ המאוחד, וגם להיפך.
אחר-כך נזהרו לא להיתקל איש באויבו ולא לדבר איתו מטוב ועד רע. באמצע חדר האוכל הקימו מחיצה גבוהה, שיהיו פטורים מלהביט איש באויבו, אפילו בשגגה. זוגות מעורבים נפרדו, בנים עזבו את הוריהם, וכשגמרו כולם והחליטו כי אף האדמה לא תישא אותם יחד, הלכו בני האיחוד והקימו קיבוץ חדש והשאירו את חבריהם מהקיבוץ המאוחד בג'.
בין שני הקיבוצים הפרידה עתה גדר תיל, והרים של שנאה ומרירות הלכו וגבהו ככל שפרטי המחלוקת הלכו והיטשטשו.
 
אחרי שלושה ימי עבודה מפרכים במחסן התערובת פנה אלינו סדרן העבודה ושאל אם אנחנו מעוניינים בעבודה נוספת. מובן שרצינו, הרי באנו אל הקיבוץ כדי להשתכר כמה שיותר.
הסדרן הבטיח שישלם לנו שמונה לירות בעד עבודת לילה מיוחדת.
בשעה תשע, אחרי ארוחת הערב, התייצבנו ליד ברז המים הקרים. אחד מחברי הקיבוץ הסיע אותנו בטרקטור אל השדות. עצרנו ליד גדר התיל שהפרידה בין קיבוץ ג' (מאוחד) לקיבוץ י' (איחוד).
חבר הקיבוץ הממונה עלינו הורה לנו מה לעשות. ההוראה החשובה ביותר היתה שאם ניתפס לא נספר מי שלח אותנו.
אחר-כך עברנו את הגדר ונכנסו אל המטע החדש של קיבוץ י'.
במשך שעתיים ביצענו את העבודה שהוטלה עלינו – את כל השתילים במטע עקרנו. אחר-כך שברנו את השתילים העקורים, כך שלא היה אפשר לשתלם שוב. כשסיימנו, טיפסנו על גדר התיל וחזרנו אל אדמת ג'. הטרקטור חיכה לנו במקום שנקבע לפני הפעולה, וחבר הקיבוץ הממונה שמח על הצלחתנו ואמר: "כל הכבוד, חבר'ה" (עד אז קראו לנו שם "השכירים". הכינוי "חבר'ה" היה שמור רק לעובדי החינם – לחברי הקיבוץ, לילדי חברת הנוער, ולחיילי הנח"ל ולחניכי מחנה העבודה).
 
כאשר טיפסתי על גדר התיל נדקרתי בברזל חלוד. חבר הקיבוץ שבדק את היד החליט שכדאי לטפל בי במרפאה.
השעה היתה כבר אחרי חצות, ולכן נסענו לחדרה של האחות איטה, כדי לאסוף אותה.
לפני שהגענו לחדרה של איטה, פנה אליי חבר הקיבוץ, שחש כלפיי קירבה מיוחדת אחרי שנפצעתי בעת מילוי תפקידי למען הקיבוץ המאוחד, ואמר לי שפואד מהפלחה תוקע לה.
כשהבחין שלא הבנתי בדיוק על מה הוא מדבר, קיבלתי ממנו הסבר מדוייק על טיב היחסים המיניים שקיימה האחות עם מרכז הפלחה בקיבוץ (את האחות הכרתי רק באותו הלילה, ואת פואד לא פגשתי מעולם).
 
איטה פתחה למעני את המרפאה, רחצה את ידי וחבשה אותה, אחר-כך קבעה שיש לחסן אותי נגד טטאנוס. במשך שעתיים היא הזריקה לי את הנסיוב כל עשרים דקות בזיכושים עולים, כפי שנדרש.
הופתעתי, שלמרות התקיעות שתקע לה פואד למורת-רוחם של חברֵי ג', היא היתה חביבה מאוד ומסורה.
 
את הכסף שילמו לנו, כפי שהובטח.
אני יכול אפוא להעיד כי בין האיחוד לקיבוץ המאוחד לא היתה רק שנאת חינם.
 
יצחק קרונזון, 1988