שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

גשם תש"ף

16.10.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת אוקטובר נמדדו 2 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 2 מ"מ

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

עגלות העץ, מנוף הרמה

עגלות העץ
 
     עגלות העץ נעלמו, כי העץ התפורר ולא נשאר ממנו זכר. איכשהו יכולנו למצוא שרידים של הגלגל – המרכז עם הבּוּקסוֹת והשיניים, אך לא את העגלות עצמן. ובכל זאת יש לנו כאן שלוש עגלות עץ.
     לעגלה הראשונה, זו עם התמוכות בין היצולים והגלגלים הקדמיים, מצאתי יסוד בכפר חסידים. בנינו את הארגז בבית, חיזקנו קצת את הצירים – ויש!
     אחר כך נכנס לי לראש שאני מוכרח את העגלה הזוגית עם סולמות ששימשה להובלת אלומות קש וחציר, זו שמופיעה בתמונות הישנות של הגורן. חיפשתי בכל מקום חלקים – וכלום. פשוט אין כלום. יום אחד מצאתי ביבנאל חלקים קדמיים של הסולם וקרש שנכנס לציר האחורי. הייתי מאושר. על הגבעה אצלנו מצאתי יצול ופלס, ובעוד מקום גם טבעת. אחרי הרבה זמן מצאתי אצל נוביץ, הנפח ממושב מרחביה, גלגלים חדשים שלא היה להם פרזול פנימי לחווקים של הברזל. שכנעתי את נוביץ לתת לי את הגלגלים ואברשה פירזל אותם בבית. אברשה ידע את המלאכה יפה: צריך להכניס את הברזל כשהוא חם מאוד לתוך העץ. הברזל שורף קצת את העץ וכך קובע לו בדיוק את המקום שלו, מחבק חזק את הגלגל.
     אז יש חלק סולם ויצול ויש גלגלים, אבל אין עגלה. מה עושים? מצאתי תמונה קטנטונת מקבוצת השרון: המחזור הראשון של ילדי הגן – רחלי וחיימון, מיתה ואיתן התינוק – יושבים על גבי האלומות בעגלה למעלה. הגדלתי את התמונה לגודל של חצי מטר. תליתי אותה במוסך והתחלנו לבנות לפיה עגלה. הצטרף אלי למלאכה עודד שכנאי, שאהב מאוד את המלאכה הזאת והיה גם חדור הכרה בחשיבות שימור העבר. ביום חורף אחד ירדתי עם עודד לחורשת האיקליפטוסים, הורדנו ענפים והתחלנו לנסר ולחתוך קרשים ולבנות מהם עגלה. בנינו מחדש את הסולמות, התקנו רצפה וחיברנו את יתר החלקים – הכול לפי התמונה שהיתה תלויה במוסך. העגלה שניצבת היום במוזיאון בנויה ב-90% על ידינו.
     העגלה השלישית היא כבר עגלה מודרנית, פיתוח של העגלות שהיו פעם. זוהי עגלת פלטפורמה שנבנתה בשנות ה-40 בגבת. במשך שנים שימשה העגלה את מֵישקֶה, העגלון הוותיק, שעד היום עובד עם סוסה ועגלה. מֵישקֶה נסע בעגלה שעשתה רעש נורא במשק – הברזלים חורקים, הטבעות מצלצלות והגלגלים עם חישוקי הברזל מנגנים ומעירים את כל החברים. בקושי שכנענו אותו לקחת עגלה עם גלגלי גומי, והבטחנו לו שהגלגלים חזקים ולא יהיו לו פנצ'רים. כשמֵישקֶה הסכים לבסוף להחליף את הפלטפורמה הישנה בעגלה מודרנית יותר, יכולנו אנחנו לקחת את הפלטפורמה היישר למוזיאון.
 
מנוף הרמה
 
     במנוף ההרמה שבחצר הרימו את העגלות עם גלגלי העץ כדי שאפשר יהיה לשמן אותם. היו משמנים את הגלגלים במשחה שחורה וסמיכה עם ריח של עטרן. גם זה היה מנהג שהחלוצים הביאו מאירופה: שימון תכוף של גלגלי העץ כדי שינועו יותר בקלות ויחליקו על הצירים. כדי להפעיל את המנוף הזה היו מחזיקים ביד ימין את הידית, מכניסים את הצינורית הארוכה מתחת לציר סמוך לגלגל ואז לוחצים את הידית בשתי ידיים ומרימים את העגלה. כשהעגלה היתה מונפת באוויר היו פותחים את הברגים של גלגלי העץ ומשמנים היטב כל גלגל וגלגל. על הטקס החשוב הזה היו חוזרים מדי שבוע.
     המנוף הזה הוא שלנו, מקבוצת השרון. פעם בילדותי, בזמן שישבתי על המנוף הוא החליק על האדמה והידית עפה לי לראש, פגעה במצח ופתחה אותו. מאז אני נוטר טינה למנוף הזה, ובכל זאת הבאתי אותו למוזיאון, כי זכרונות הילדות אינם תמיד רק דבש.