שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

עד כאן

עד כאן!
 
בפינת החי בגבת היה בִּיתָן מלבֵנים אדומות, מחולק למספר תאים. הקיר הקדמי של כל תא היה פתוח לצפייה, מוגן בסבכת ברזל צפופה. הדיירת המכובדת ביותר בביתן זה היתה הקופה החמודה ג'קו, שגרה בתא האמצעי. ילדי חברת הילדים הבוגרת טיפלו בבעלי החיים בפינת החי. המטפל הקבוע של ג'קו היה חיים שוהם. כאשר חיים היה נכנס לתא של ג'קו, היתה הקופה קופצת מייד אל כתפו ומתחילה לחפש בעסק רב כינים בשערו (לא מצאה). חיים היה היחיד שהיה יכול לצאת עם ג'קו החוצה, רכובה על כתפיו, מבלי שתברח: הוא היה קורא לה והיא היתה באה מייד.

לפעמים היתה ג'קו בורחת. אף אחד לא ידע איך היא עושה זאת – סבכת הברזל בחזית התא הייתה כל-כך צפופה, שאפילו קופה קטנה וגמישה כמוה לא יכלה להשתחל דרכה. לזכותה של ג'קו ייאמר שהיא לא היתה בורחת סתם, היו לה מועדים מועדפים ויעדים מוגדרים. למשל, ביום שישי, בשעה שבה מסתיימת קבלת השבת של חברת הילדים, היתה ג'קו מתייצבת על המדרכה היוצאת מחדר האוכל של הילדים, בוחרת את הילדים הקטנים מאחת הכיתות הצעירות – כיתה ו' או ז' – וגובה מהם באיומים ובהעוויות 'מס מעבר' מתוך ממתק השבת שקיבלנו. היה מסוכן להתעלם ממנה, כי ג'קו ידעה לנשוך ולא ויתרה ל'עברייני מס' שניסו להתחמק מתשלום. ג'קו לא היתה חמדנית והסתפקה במס צנוע – בוטן אחד בכל אחת מידיה מתוך 6 בוטנים שקיבלנו, או חצי חלון שוקולד משני החלונות. היא גם לא אגרה מטמונים – ברגע שקיבלה מה שהגיע לה, לדעתה, היתה זזה הצידה, אוכלת בעונג את המלקוח ורק אז חוזרת למשמרתה כדי לגבות את המס מהקורבן הבא. בשלב זה היה כבר מישהו מזעיק את חיים. חיים היה מגיע, קורא לג'קו ומחזיר אותה לכלובה. ג'קו לא התנגדה. היא קיבלה את סמכותו של חיים כבורר. מן הסתם הרגיעה אותה הידיעה שתוכל לברוח שוב מתי שיתחשק לה.

פעם אחת הגדישה ג'קו את הסאה. זה היה יום קיצי נחמד. ג'קו החליטה שהגיע הזמן להרחיב את גבולות הגיזרה ויצאה לסיור הכרת הסביבה. יומיים עברו – וג'קו לא חזרה לפינת החי. ואפילו חיים שוהם, שחיפש אותה בכל רחבי גבת, לא הצליח למצוא אותה. במוצאי היום השני להיעדרה הגיע מרמת דוד דיווח על קוף שמשוטט במטעים ועושה שַׁמּוֹת בשזיפים ובתפוחים. אחר כך הגיע דיווח מדאיג על קוף שמפחיד ילדים בדרכם מבית הילדים לחדר ההורים. ביום השלישי הגיע מקבוצת השרון הדיווח הנורא מכולם: החברה מלכה ארצי נכנסה לביתה ומצאה קוף יושב על מפת שולחנה וסועד את ליבו בתפוחים מובחרים מתוך סלסילה מהודרת, שמלכה הכינה בתשומת לב לקראת בואם של אורחים חשובים של הקבוצה. השמועות סיפרו כי כשהקוף ראה את מלכה נכנסת וראה את הצעקה שקפאה על פניה, הוא לקח ביד אחת עוד תפוח מן הסלסילה ובידו השנייה את הסלסילה עצמה, קפץ על החלון עם המלקוח ונעלם. הסלסילה הריקה נמצאה מאוחר יותר בחורשה הסמוכה. חיים הוזעק לרמת דוד. הוא סייר במקום ביסודיות ולבסוף מצא את ג'קו יושבת על עץ גבוה בחורשה הסמוכה לבית הספר. חיים קרא לה, וג'קו קפצה מייד אל כתפו והחלה לחפש בעסק רב כינים בשערו.

הפעם הוחלט בחברת הילדים לא לעבור בשקט על מה שקרה – עד כאן! – מוכרחים לדעת איך היא בורחת. בחורשה שמאחורי פינת החי הוצב מארב שאוייש על ידי הילדים במשמרות יום ולילה. כעבור יומיים הבחין המארב שלבֵנה אחת בקיר האחורי מתחילה לזוז. הלבֵנה נפלה החוצה ובפתח הופיע ראשה של ג'קו. ג'קו סקרה את הסביבה בתשומת לב זהירה, ומשלא זיהתה סכנה, קפצה החוצה, הקפידה להחזיר את הלבֵנה למקומה ויצאה לדרכה חופשייה ומלאת תקוות. זה היה הסוף לבריחותיה של ג'קו – הלבֵנה הרופפת חוזקה למקומה בהרבה טיח, ובהזדמנות זאת נבדק הקיר כולו כדי לוודא שאין בו לבֵנים רופפות נוספות. ג'קו שוחרת החירות נראתה מדוכדכת. אפילו הבוטנים שהביא לה חיים כדי לפצות אותה לא שיפרו את מצב רוחה העגמומי. השעות הכי קשות לה היו, כמובן, לפנות-ערב ביום שישי, בזמן שבו הסתיימה תמיד קבלת השבת של חברת הילדים.

יואב אהרוני