בין תפקיד לתפקיד נהג חיים גבתי לשוב הביתה לפרק זמן קצר או ארוך. כך נהג גם כאשר סיים את תפקידו כמנכ"ל משרד החקלאות בשנת 1958. במסיבת ליל שבת ריתק חיים את הציבור בסיפורים מתקופת עבודתו זאת, ולבסוף אמר: "עכשיו חזרתי הביתה, ואני בבחינת עולה חדש, שצריך ללמוד הכול מהתחלה".

 

בתום המסיבה פנו נעמי שחורי וחיה לוצקי, חברות ועדת הקליטה אל יונה ברונר, מרכז הקניות.

"יונה", אמרו לו, "ביום ראשון צריך להביא מיטה, מזרן ושמיכה לעולה חדש".

"לא בא בחשבון החודש!", השיב יונה בתקיפות.

"אבל זה דחוף, זה לא יכול לחכות!", התרגשו החברות, "אתה חייב להביא הכול ביום ראשון, הוא כבר כאן!".

יונה המשיך להדוף את הלחצים ("אולי נשלח אותו לגבת עד סוף החודש", "אולי תמצאו לו סידור זמני אצל שומר הלילה" וכו'). לבסוף שאל: "מי זה בכלל העולה החדש הזה, מה פה כל כך דחוף?"...

"חיים גבתי!", הכריזו חיה ונעמי יחד.

יונה התרכך: "נו, אז למה אתן לא אומרות תיכף? חיים גבתי זה דבר אחר לגמרי"...