שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

עורבא פרח

עורבא פרח
 
זמן קצר לאחר היעלמותו של קיסינג'ר הזכור לטוב, מצאו הנוטעים גוזל של עורבני נטוש במטע. גם גוזל זה נמסר לידיהם של בני כיתה ד', החדשה, וגם הם טיפלו בו במסירות עד שגדל ולמד לעוף ושחררו אותו לחופשי משבגר. בעקבות קודמו, זכה גם העוף לשם של מדינאי אמריקאי בכיר: שמו בישראל נקרא ניקסון.
 
ניקסון התנחל תחילה באזור חדר האוכל, כמו קיסינג'ר, אך נמלך בדעתו אחרי זמן קצר ועבר לאזור מכון התערובת. הדבר לא היה במקרה: כבר בביקורו הראשון במקום גילה שבזמן שאנחנו יושבים לקפה של הבוקר, אנחנו מוכנים להגיש לו ביסקוויטים. אלה היו אומנם "דיקטים" פשוטים, אבל טעמם ערב לחיכו יותר מטעם הלחם של יושבי הספסל שליד חדר האוכל, וכאן גם נהנה מאהדת העובדים, שלא יכלו לעמוד בפני קסמו העורבי: בכל פעם שהתייצב בפניי או בפני עופר אילן והיה עושה לנו סימנים שהוא רוצה ביסקוויט, הלכנו אל הפח והיגשנו לו אחד או שניים. עד מהרה התחלנו לקחת בכיסים כמה ביסקוויטים, כדי שיהיה לנו מה לתת לו גם בזמן העבודה.
 
שלושה חודשים עברו עלינו ועל ניקסון בנעימים עד שהגיעה עונת הקטיף במטע ובית האריזה, הסמוך למכון התערובת, החל לפעול. עד מהרה התברר שניקסון אוהב מאוד תפוחים, בעיקר את האדומים והגדולים שביניהם. למעשה, הוא היה ממש משוגע על תפוחי איכות. מייד אחרי קפה הבוקר שלנו היה עף לבית האריזה, מאתר את הערימה של ארגזי התפוחים הארוזים מגודל "אקסטרה", וטועם את התפוחים במקורו אחד אחד דרך החריצים שבין לוחות המכסה.
 
עובדי בית האריזה נאלצו לפתוח מחדש את הארגז הארוז, להוציא מתוכו את התפוחים הפגועים, להשלים את הארגז בתפוחים טובים ולסגור מחדש. לניקסון היתה סבלנות. הוא המתין בצד להשלמת התהליך, ואז חזר לנקר תפוחים חדשים. צעקות ונפנופי ידיים מרחוק לא הפחידו אותו. עד שמוטקה שפר לא היה מגיע אליו בריצה, לא היה מפסיק לטעום – כמבקר איכות חרוץ ויסודי. כשהגיעו מים עד נפש, היה מוטקה מגיע אלינו בריצה וצועק: "קחו אותו ממני, תנו לו מה שהוא רוצה, העוגיות על חשבוני!"... היינו הולכים לבית האריזה, מפתים את ניקסון במיטב העוגיות על חשבונו של מוטקה, והוא היה מתרצה והולך איתנו – עד שהתשוקה לתפוחים המתוקים גברה עליו אחרי זמן קצר.
 
יום אחד, לקראת סוף עונת התפוחים, סגר מישהו חשבון גם עם ניקסון. נזהרנו שלא להאשים אף אחד מעובדי בית האריזה במפורש. מכל מקום, שלא כשַׂר החוץ שלו, יצא ניקסון בזול: מצאנו אותו מדדה על רגל שבורה, אבל חי ורעב כתמיד. עופר אילן, שחלם אז ללמוד ווטרינריה, החליט לגבס את רגלו ולרפא אותו. הוא קיבל מרמי ארבל, הווטרינר של הרפת, תחבושת גבס לפרות, שממנה גזר חתיכה קטנה ובעדינות רבה עשה לניקסון גבס לתפארת. עופר לא הסתפק בכך. בהסתמך על ניסיונו האישי מפציעתו הקשה במלחמת יוה"כ, שבעקבותיה הזריקו לו בבית החולים כמויות אדירות של פניצילין במשך שבועיים, רצה עופר להעניק גם לניקסון טיפול אנטיביוטי דומה. ניסיתי להניאו מכך בטענה שניקסון יוכל להירפא גם בלי זריקות פניצילין ושרגל שבורה אינה דומה לבטן מרוטשת, אבל עופר לא ויתר. לבסוף התפשר על זריקות פניצילין למשך שבוע אחד. עופר היה קפדן חסר פשרות בעניין הזה. במשך שבוע היה מפתה את ניקסון מדי בוקר, בשעת הקפה, בעוגיית שקדים משובחת של מוטקה כדי לתפוס אותו ולתת לו את הזריקה. התפיסה הלכה וקשתה מיום ליום, כיוון שניקסון לא אהב זריקות וזהירותו גברה על חולשתו לעוגיות המעולות, שהיו שמורות עבורו בלבד, מאחר שמוטקה לא אישר גם לנו להתכבד על חשבונו. בגמר הטיפול המייסר דידה ניקסון עוד שבועיים נטולי פניצילין על רגלו המגובסת, עד שהגיע היום המיוחל של הסרת הגבס. הרגל אומנם התאחתה יפה, אולם נשארה עקומה.
 
אחרי האירועים האלה נשאר ניקסון בחברתנו עוד זמן רב, אבל עכשיו כבר היה מסויג וזהיר מבעבר: הוא ידע לחשב בדיוק מפתיע לאיזה מרחק הוא יכול להתקרב כדי לקחת את הביסקוויט, ועדיין להישאר במרחק שאינו מאפשר תפיסה. התחלנו לאתגר אותו בתרגילי חשיבה. היינו מושיטים לו ביסקוויט, שאותו היה לוקח ומתרחק מטרים אחדים כדי לאכול אותו. על מנת לנקר מן הביסקוויט היה עליו להורידו לרצפה ולהחזיק אותו באחת מרגליו. ברגע זה ממש היינו מושיטים לו ביסקוויט נוסף. ניקסון החל להתלבט מה לעשות עם הביסקוויט שכבר רכש, הרי לא יוכל סתם להשאירו במקומו ולעוף אלינו כדי לקבל ביסקוויט נוסף... הוא היה לוקח את הביסקוויט הראשון במקורו, אולם נוכח מייד שעם מקור תפוס לא יוכל לקחת את הביסקוויט החדש. אז היה מתחיל להעביר אותו ממקור לרגל, ומרגל למקור, עד שהצליח לתפוס אותו היטב ברגלו הבריאה, לעוף אלינו במקור פנוי, לקחת את הביסקוויט הנוסף ולחזור אל עמדת האכילה, כשברשותו הפעם שני ביסקוויטים. אחרי שרכש מיומנות בתרגיל זה, היינו מראים לו ביסקוויט שלישי והוא היה מתחרפן לגמרי...
 
בסופו של דבר, נעלם ניקסון מחיינו יום אחד ולא ידענו מה עלה בגורלו. הפעם באמת לא ראינו מדוע מישהו ירצה לסגור איתו חשבון – עונת האריזה של התפוחים הסתיימה זה כבר וניקסון, ידידנו החכם והטוב, באמת לא גרם רעה לאיש.
 
יואב אהרוני