שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

עשבים שוטים

עשבים שוטים
 
במטעים של יפעת הונהגה שיטת אי-פליחה, תוצאת מחקרים שהצביעו על יתרונותיה של שיטה זו לעומת השיטה של שמירת המטע
נקי מעשבייה באמצעות קילטורים. בין שורות העצים עלתה שפעת עשבים שוטים, שהמכסחת והחרמש של שלמה לבנה לא יכלו להם,
ולא זו בלבד, אלא שלא פעם נזרעה בין השורות גם חילבה, שהנוטעים ראו בה "זבל ירוק", החשוב לטיוב הקרקע.
העשבייה בין השורות לא תאמה את מזגו הייקי של דוד מנור, שראה בעיני רוחו מטע נקי ומסודר שבו גדלים התפוחים והאגסים בשורותיהם, ובין השורות – אדמה נקייה מכל עשב זר. הוא ייגע את מוחו ללא הרף איך להילחם בעשבייה מבלי לחרוג ממגבלות השיטה הנוראה הזאת, והעלה פתרונות יצירתיים בזה אחר זה.
התוצאות היו לעיתים בלתי צפויות.
 
הרעיון הראשון שהגה דוד למלחמה בעשבים הסתמך על עיקרון פיזיקלי פשוט:
ריכוז קרני השמש באמצעות שברי זכוכית יצית אש, שתשרוף את העשבים ותותיר אדמה חרוכה!
דוד לקח בחשבון את האפשרות (התיאורטית) שהאש במטע תצית גם את העצים, והציב בכוננות את עגלת כיבוי האש,
עליה היה אחראי מתוקף היותו אחראי כיבוי אש ביפעת.
הגשמת הרעיון הצריכה איסוף כמויות גדולות של שברי זכוכית.
דוד, בחריצותו הידועה, ניגש למלאכה: הוא אסף בשקידה בקבוקי זכוכית ריקים, ניתץ אותם לגודל המתאים לביצוע העבודה
ואסף את השברים בשקים. בתום שבועות אחדים של עבודה קשה, אגר דוד כמות שהניחה את דעתו.
בשבת, השכם בבוקר, ירד למטע ופיזר את השברים בתוך שתי שורות, כשהוא מקפיד להשאיר לידן שתי שורות כביקורת.
כדי שהתצפית לא תופרע, שמר דוד על הניסוי בסודיות גמורה, בציפייה לרשום תוצאות מוצלחות כבר לאחר שבוע או שבועיים.
 
התוצאה היתה בלתי צפויה לחלוטין, והושגה מוקדם מן המשוער:
כבר למחרת, בבוקר יום ראשון, נקרעו חורים במגפיהם של חבריו הנוטעים, שנכנסו לשורות הניסוי לגיזום.
בהמשך היום אירעו בבת-אחת שני תקרים בגלגלי הטרקטור של המטע.
בדיקה מהירה העלתה שבשורות מפוזרים שברי בקבוקים בכמות מדהימה, ממקור בלתי ידוע.
ההשערה הקרובה ביותר למציאות היתה של נחמיה פרומקין, שסבר שבמקום נערכה מסיבת חייזרים.
דוד התנדב לאסוף את שברי הזכוכית, וחבריו קיבלו את ההצעה בהערכה.
במשך שבוע ימים אסף דוד את כל השברים מהשטח, עד האחרון שבהם.
לבעיית העשבייה צריך היה להמציא רעיון אחר.
 
הרעיון הבא היה לא פחות יצירתי: במשק הילדים גידלו הילדים אווזים בשיטת "הפיטום הירוק", לאמור – האווזים אכלו בעיקר ירק.
דוד הגה רעיון מבריק, שאמור לצוד שתי ציפורים במכה אחת (גם וגם): גם לחסוך בעלויות הגידול של האווזים וגם לפתור את בעיית העשבייה: להוציא את האווזים לרעייה חופשית במטע.
מאליו יובן, שגם ניסוי מהפכני זה צריך היה להיערך בסודיות מוחלטת.
שבת אחת, שוב השכים דוד קוּם בשעה מוקדמת מאוד, העמיס בעצמו כ-100 אווזים על עגלה, הוריד אותם למטע ושילח אותם לחופשי. האווזים ההמומים לא ידעו את נפשם מרוב אושר: שפע של ירק רענן, בלי גדרות, בחופש מוחלט... בגעגועי שמחה התפזרו חיש בכל רחבי המטע. חלקם נדדו למטע של שריד (הדשא של השכן תמיד ירוק יותר), ואף לשדות החיטה שמסביב למטע.
בסוף היום, כאשר ירד דוד לאסוף חזרה את האווזים ולהחזירם למשק הילדים, התברר לו שהוא בצרה:
מצד אחד, לא ניכרה כל פחיתה בכמות העשב בחלקת הניסוי במטע שבה שוחררו האווזים למרעה, מצד שני – איפה האווזים?
 
הפעם לא יכול היה דוד להחזיר את המצב לקדמותו בכוחות עצמו.
בלית ברירה נאלץ לשתף את רפאל פסחי, שעבד עם הילדים במשק הילדים.
רפאל, אף שהתקשה לעכל את אובדן האווזים שלו, לא אמר מילה ושלח את הילדים ללכידת האווזים עם דוד.
בכוחות משותפים הצליחו ללכוד את רובם במשך שבוע שלם ולהשיבם למשק הילדים.
השמועה אומרת שבסוף אותו שבוע ערכו נוטעי שריד קומזיץ מאוד מוצלח לרגל סיום עונת הגיזום.
 
יואב אהרוני