טרם עלותנו להתיישבות היו בגבעות יפעת בוסתנים נטושים, שהיו בהם עצי זית, רימון, תאנה ושקד. פה ושם נשאר להם זכר עד היום: בבוסתן שמאחורי האורווה והלולים, בצידי הכביש העולה למוזיאון, לבתי הגבעה וההרחבה הקהילתית, ואף בין הבתים. בפברואר, בעוד התאנה והרימון עירומים עדיין, היו השקדים מתחילים לפרוח – והגבעות מלאו חג.

בשנים האחרונות נטענו מטעי שקדים. המטעים הפורחים – כל זן במועד משלו – פורשים את החג על פני תקופה ארוכה יותר וכובשים כל-לב ביופיים.