שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

גשם תש"ף

2.4.20 היום נמדדו 5 מ"מ
מתחילת אפריל נמדדו 5 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 723 מ"מ
שהם 131.4% מהממוצע הרב-שנתי

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מזל טוב

לצליל ורום תרשיש
להולדת הבת
נכדה לנוגה ומשה תרשיש.
ברכות לכל המשפחה!

מזל טוב

לציפי ולחיים אזולאי
להולדת הנכדה
בת לרותם ויוני.
ברכות לכל המשפחה!

מזל טוב

לתור ושי שוורץ
להולדת הבת
נכדה למיכל ויעקובי דורון
ברכות לכל המשפחה!

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

פיין עוזי
עוזי פיין
בן גניה לבית אפפלזיס והלל פיין
בן-זוג לבינה לבית פלדמן
אב לאילן, עמית, יונתן וינאי
נולד יח' כסלו ת"ש, 30.11.1939
נפטר כד' חשוון תשע"ד, 27.10.2013
 
מסע חיים
תולדות חיים ודברי פרידה בהלוויה בשם חברי יפעת
 
עוזי נולד בנובמבר 1939 במושב משמר השלושה ליד יבנאל – בן שלישי לגניה והלל פיין, אח לצפרירה ושלום. בהיותו בן שלוש הגיעה המשפחה לקבוצת השרון. אני היכרתי את עוזי עם שאר חבריו מקבוצת השרון כאשר התחלנו ללמוד יחד בכיתה ח' בבית הספר ברמת דוד, בעקבות הפילוג. בשנה שלאחר מכן עברנו כולנו ליפעת ונעשיתי שותפו-לחדר של עוזי בצריף המגורים של כיתתנו.
 
עוזי סבל מדיסלקציה קשה, בימים שלתופעה זו עדיין לא היה שֵׁם. הדבר היקשה עליו מאוד בלימודים. מצד שני, הייתה בו שאפתנות עצומה להצליח, וזו באה לביטוי בעיקר בעבודה. בעבודות ההמוניות של עישובים, דילולים וקטיפים היה נחוש להיות הטוב ביותר – לא רק בעל ההספקים הגדולים ביותר, אלא גם זה שמוציא מתחת ידיו את העבודה הכי נקייה והכי מדויקת. הוא הצליח בכך תמיד הודות לכוח רצונו העז. אני זוכר יום אחד בעישוב סלק בהמות. עוזי קיבל, ולא במקרה, את השורה הקשה ביותר, שהייתה משובשת בעשבים הרבה יותר מכל שורה אחרת. באופן חריג, למרות מאמציו הכבירים, הצליח מישהו לסיים את השורה לפניו. התחלנו לצחוק ממנו והוא נעלב עד עמקי נשמתו ועזב את העבודה. מאז לא חזרנו לעשות לו תרגילים מלוכלכים מהסוג הזה.
 
בגמר בית הספר התגייס עוזי לסיירת הצנחנים. אני יצאתי לשנת שירות והגעתי לסיירת שנה אחריו, כאשר היה כבר סַמָּל מהולל ואני חייל פשוט. שמו הלך לפניו. הוא היה תמיד הראשון. החוליה שלו ביצעה תמיד כל משימה בשלמות, בצורה הטובה ביותר. במסעי חוליות, שבהם כל חוליה הולכת במסלול שונה בין נקודת היציאה לנקודת ההגעה, הגיעו עוזי וחולייתו תמיד ראשונים, כאשר חייליו המסכנים, גיורא וישי, נאלצים לא פעם לדדות בצעדי ריצה כושלים אחרי צעדי ההליכה המהירים שלו. עוזי היה קשוח איתם ולא נתן להם שום הנחות. זכור לי במיוחד מסע חוליות מניצנה לאילת. למסע זה הצטרף אלינו צוות של עיתון "במחנה", שכלל את הצלם מיכה ברעם והכַּתָּב איתן הבר. המ"פ, עמוס נאמן, סיפח את מיכה אל חוליית הקצינים כדי להבטיח שיהיו בכתבה צילומים שלהם. את איתן הבר הוא צירף, ברשעות אופיינית, אל החוליה של עוזי. עוזי הוביל את החוליה בקצב מהיר, כדרכו. איתן הבר, אף שהיה חגור רק במימייה נייר ועט, התקשה מאוד לעמוד בקצב. כאשר החוליה הגיעה למקום שממנו רואים כבר את נקודת הסיום, הבחין עוזי בחוליה נוספת המתקרבת מכיוון אחר. למרות שזאת לא הייתה תחרות, עוזי לא יכול היה לשאת את המחשבה שמישהו יקדים אותו. הוא החל לרוץ וחייליו העמוסים נגררו אחריו בריצה. הבר, שלא הבין במה מדובר – נשאר מאחור. כאשר הגיעו ראשונים ליעד, הניחו כולם את הציוד, על-פי הוראתו של עוזי, ורצו אחורנית להוביל את איתן, מאחר שהחוליה נחשבה ראשונה רק אם הגיעה בשלמותה. עוזי ואחד מחייליו תפסו את הבר, הרימו אותו והחלו לרוץ איתו, כאשר הבר מבעט באוויר ואינו מבין מאיפה נחתה עליו הצרה הזאת. התרשמותו העזה של איתן הבר מהחוויה הקשה הזאת ניכרה בכתבה שאותה הכתיר על שם עוזי בכותרת: "הרגליים של המדינה".
 
במילואים שירת עוזי באחת משתי הסיירות של חטיבות המילואים, ונודע ע"י חייליו ומפקדיו כ"סַמָּל הטוב ביותר בצה"ל". שירותו בסיירת זו הגיע לסיומו בתקרית אופיינית עם מפקד החטיבה דני מט: בשעת תרגיל גדול בסיני הוביל עוזי את הג'יפים של הסיירת בציר תנועה עמוס במיוחד, עד שנתקל ברכב המח"ט שעמד על הציר וחסם אותו, במקום לפַנות את הציר לתנועה, כנדרש. עוזי נבח לעברו: "רֵד מייד מהציר!". המח"ט שאל אותו אם הוא יודע עם מי הוא מדבר ועוזי השיב בזעף שזה לא מעניין אותו. זה כבר היה יותר מדי בעיני המח"ט, שהדיח אותו מיידית מהסיירת. לא נורא, בסיירת האחות הכירו את עוזי ושמחו מאוד לקבל אותו.
 
עם שובו ליפעת בתום השירות הסדיר נכנס עוזי לעבודה, כשהוא שואף כתמיד להיות הטוב ביותר. במשך השנים הייתה שאיפה זו בעוכריו, כיוון שאת מה שדרש מעצמו הוא דרש גם מאחרים. בכל ענף שאליו נכנס היה לומד את העבודה, מצטיין בה עד מהרה, ומתחיל לדרוש מחבריו לעבודה, אותם כינה לפעמים "בטלנים", לעמוד בסטנדרטים שלו. הדבר גרם לא פעם לחיכוכים, שבסופם היה עוזי עובר לענף אחר, וחוזר חלילה. כך עבר מגידולי שדה למטעים ומשם למפעל המתכת. גם שם הוא הפך במהרה לרַתָּך המצטיין, הן בדיוק עבודתו והן בהספקיו, וגם שם נראו לו כמה מהעובדים האחרים "בטלנים".
 
חריצותו של עוזי שלא ידעה לֵאוּת, כישוריו הטכניים המעולים ומידת הדייקנות הטבועה בדמו, באו לביטוי גם מחוץ לשעות העבודה. הוא היטיב לפסל ולגלף בעץ, לתקן מכשירים עדינים וגם התמסר לגידול דגי נוי. ביופיים השקט של הדגים וצמחי-המים ובאתגר שבגידולם של הרגישים מביניהם, מצא מרגוע.
 
בשנת 1965 נשא עוזי לאשה את בינה. תוך שנים מעטות נולדו להם ארבעת הבנים: אילן, עמית, יונתן וינאי. במהלך המעלות והמורדות של החיים השתדל עוזי ככל יכולתו להיות אב טוב לבניו.
 
לאחר שנות עבודה רבות חלה החמרה במצב בריאותו של עוזי: בעיות קשות בעמוד השדרה גרמו לו כאבים עזים מנשוא ושיתקו חלקית אחת מרגליו. גם מצבו הנפשי החל להידרדר – אולי עקב חוסר אֵמון של הרופאים בתלונותיו הרפואיות, אולי עקב החיכוכים במקומות העבודה, ואולי ללא קשר עם אלה, אלא בגלל הדרישות הקשות והבלתי מתפשרות שלו למצויינות, להיות תמיד הטוב ביותר בכל משימה שנטל על עצמו.
 
בשנים האחרונות עוזי הלך וכבה לנגד עינינו. אלה היו שנים לא טובות. עוזי נדחק לשוליים, ואולי נכון יותר לומר שהוא בודד את עצמו. בשנים אלה נפגשנו לעיתים נדירות באקראי על המדרכה, לפעמים החלפנו מילים אחדות. תמיד הייתה לי הרגשה בפגישות האלה שמתחת לחזות החיצונית הכבויה עדיין עוממת אותה שלהבת ישנה של שאיפה למצויינות, מרץ, מחוייבות בלתי מתפשרת ושאיפה לצדק.
 
נשתדל לזכור את עוזי בשנותיו הטובות: ילד, נער ואיש צעיר, עיניו בורקות, מוּנַע על-ידי שאיפה עצומה לעשות תמיד את הטוב ביותר, להיות תמיד הטוב ביותר.
 
עם בינה, עם הבנים ומשפחותיהם ועם המשפחה הרחבה אנו שותפים בצער.
נוח בשלום על משכבך, עוזי.
 
יואב אהרוני, כד' חשוון תשע"ד (2013)