שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

קומו תועי מדבר

קומו תועי מדבר
 

סדר פסח של יפעת היה כמעט כולו ב"נוסח יגור". הסדר הגיע לשיאו הבלתי מעורער בביצוע היצירה הדרמטית 'קומו תועי מדבר' (בשנים הראשונות אפילו קראו את המילים של ביאליק לפני שהמקהלה שרה בארבעה קולות את הקומפוזיציה המורכבת של יהודה שרת). החזרות של המקהלה ליצירה זו התחילו כבר בט"ו בשבט – חודשיים לפני הסדר בשנה רגילה (שלושה במעוברת) – תחילה כל קול לחוד, אחר-כך בצירופים: בס ואלט, סופרן וטנור, אלט וטנור וכו' ולבסוף, בשלושת השבועות האחרונים, כולם יחד – פעמיים בשבוע.

 

קרוב ל-30 שנה עברו. בשנת 1982 התחיל בני אדר, שסיים לא מכבר לימודי מוסיקה, לנצח על המקהלה בחגים. בני הביא עמו רוח חדשה בכל המובנים. בחג הסוכות של שנת עבודתו הראשונה עם המקהלה הודיע לנו: "אני אומר לכם כבר עכשיו, כדי שיהיה לכם זמן להתכונן: בפסח נשיר את כל השירים, חוץ מ'קומו תועי מדבר'. על השיר הזה אני לא מוכן לנצח!" חברי המקהלה היו המומים, ניסו לערער בשפה רפה, אבל הבינו שאין על מה לדבר. לא היתה ברירה – ביפעת לא היה מנצח אלטרנטיבי.

 

ליל הסדר נפתח, המקהלה פתחה בשירי אביב ועברה לשירי הפסח. הקריאות והשירים רצו ברצף. כשהגיע המקום של 'קומו תועי מדבר', דילגה המקהלה על הדף בהגדה והחלה לשיר את 'זה היום קיווינו לו'. רחש תדהמה עבר בציבור: "מה קרה? מה קרה?"... – מן הבמה ראינו את הקהל המזועזע ושרנו ביתר שֵׂאת: 'עורי, עורי, התנערי מעפר... לִבשִׁי בגדי תפארתֵּך'..." לרגע נדמה היה שהקהל נרגע, אבל הסתבר שהציבור פשוט חשב שהיתה טעות, והיא תתוקן מייד. כשהקריין הבא פתח בקריאת 'לפיכך חייבים אנחנו', כבר היתה מהומה אמיתית בחדר האוכל.

 

הגיעה שעת הסעודה, קראו בשמות התורנים... פתאום קם חגי מירום, עלה נסער על הבמה ואמר בתקיפות: "אי אפשר לעבור לסדר היום על מה שקרה כאן! בלי 'קומו תועי מדבר' הסדר לא שווה כלום! אני קורא לציבור לתקן את הטעות: כל מי שמכיר את השיר יעלה לבמה!"

 

לבמה עלו כחמישים איש, אולי יותר. אף פעם לא היתה ביפעת מקהלה כל-כך גדולה. היו בה – מלבד חברי המקהלה – בנים ובנות שפעם שרו במקהלה ועזבו זה מכבר, חברים שפרשו כי קולם החורק כבר לא איפשר להם לשיר מחוץ למקלחת, וגם סתם חברים שהזדהו עם תחושת העוול. זה היה מרד, פשוטו כמשמעו! חגי, מנהיג המרד, לא ידע לנצח, אבל סימֵן את האות לפתיחה. הבחורים החלו: "קומו תועי מדבר" וכל הקולות הצטרפו: "צאו מתוך השממה" – וכך עד סוף השיר, ביצוע מחריד ונפלא כאחת, שהושר בפורטיסימו, בלי שום הנמכת קול, על רקע צלצול המרקיות המוגשות לשולחנות ושקשוק העגלות.

 

יותר לא שרה המקהלה את 'קומו תועי מדבר' בליל הסדר, אבל במשך שנים עוד שרו את היצירה המפוארת הזאת אחרי הסדר, אקורד סיום ומֶחווה למה שהיה ולא ישוב עוד.

  
מרים אהרוני