שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

גשם תש"ף

16.10.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת אוקטובר נמדדו 2 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 2 מ"מ

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

שאלתיאל אביבה
אביבה שאלתיאל
בת גוטה לבית וקסר ויצחק רוזנברג
בת-זוג למנשה-משולם שאלתיאל
אם לאפרת
נולדה כ"ט טבת תרצ"ה, 4.1.1935
נפטרה י"ג אלול תשע"ב, 31.8.2012
 
עיגול של שקט
תולדות חיים ודברי פרידה בהלוויה בשם חברי יפעת
  
אביבה נולדה ברמת יצחק בינואר 1935 להוריה – גוטה וקסר ויצחק רוזנברג. ההורים נפרדו בהיותה פעוטה רכה לימים, ואביבה נשארה בחזקת אִמָּהּ. האב שמר עם הבת על קשר מתמיד, אך רופף מאוד. בשנת 1939, ואביבה אז כבת ארבע, הצטרפה גוטה עם הבת הקטנה לגבת, קיבוצם של אחותה הצעירה האהובה מרים ובעלה, בן-דודן, גרשון בן-דוד. גם ברבות השנים עוד זכרה אביבה את טלטולי המשאית שהביאה אותן לגבת, והיא, לבושה בשמלה רקומה, מחזיקה בידה של אִמָּהּ, מלאת פליאה על הנופים הנוסעים עימן לארץ חדשה.
  
מבית הילדים המשותף נשארו לאביבה בעיקר זכרונות של התמודדות עם חרדות ופחדים. לא אחת חמקה בחשכת הלילה אל החדר של אמא וישנה שם מקופלת בארגז המצעים, כי בחדר לא היה מקום אלא למיטה צרה אחת. עם זאת, הרגישה תמיד ביטחון באהבת האֵם האינסופית של גוטה, באהבת הדודים והמשפחה וגם ביד מושטת, שוחרת טוב, מצד ילדים ומבוגרים בגבת. אף פעם לא האשימה איש בסבלהּ ולא עסקה בשאלה איך היו נראים החיים אילו עשתה אִמָּהּ בחירה אחרת.
 
בגיל הנעורים חלתה אביבה במחלת נפש שהוציאה אותה ממסלול החיים הרגיל של חבריהָ, בני גילהּ. כשהרגישה טוב יותר חזרה הביתה, ובתקופות קשות – נאלצה לשוב לבית החולים. הטלטלות היו קשות ורוויות סבל. בשנת 1953 פגשה בבית החולים את מנשה, שאושפז שם אף הוא. הם ישבו יחד, שוחחו, טיילו בצוותא בגן. באיטיות רבה נקשר ביניהם קשר עמוק של הבנה ואהבה שקטה, שנמשכה גם מחוץ למתחם בית החולים. בשנים שבאו אחר-כך קיבלה אביבה ממנשה מכתבים רבים, משובצים בפסוקי שיר השירים. "אני עניתי לו בפרוזה", צחקה אביבה אחרי שנים, כשסיפרה על התרקמות הקשר ביניהם. "סיפרתי לו על המעבר שלנו לנקודה החדשה, יפעת, ועל ההתלהבות של כולם מבניין הקיבוץ הגדול שהכול בו חדש, על הגינות הנהדרות והחגים היפים".
 
חמש שנים עברו. בשנת 1958 נישאו אביבה ומנשה, ואביבה הצטרפה אל מנשה בירושלים. שניהם היו אז בריאים ובמצב טוב, אבל ידעו היטב, בלי אשליות, שהמחלה שאינה יודעת רחמים עלולה להפיל מדי פעם אותה או אותו, ואולי את שניהם יחד. למרות החששות הכבדים לא רצו לוותר על ילד. אחרי כמה חודשים הרתה אביבה. היא היתה מאושרת. זאת היתה התקופה הנפלאה ביותר בחייה – בריאה, מוקפת אהבה וחום מכל עֵבר, עומדת להפוך לאֵם – חלום, שמאז חלתה בראשונה בגיל הנעורים, נראה לה משאת נפש שלא תושג לעולם.
 
אפרת, הבת היחידה של אביבה ומנשה, נולדה ביפעת יומיים לפני חג השבועות תשי"ט, 1959. כשאפרת היתה כבת חודש חזרו אביבה והתינוקת לירושלים. היה להן קשה, בייחוד כשהגיע החורף הירושלמי הקר ועמו המחלות. "לא יכולנו בכלל לצאת החוצה בגלל הקור", סיפרה אביבה. "הייתי עומדת עם התינוקת על הידיים ומביטה דרך החלון בעוד יום סגריר אפור, עוד יום סערה ואפילו שלג – מחכה למנשה שיחזור כבר מהעבודה". בסופו של דבר, אחרי שמנשה חלה ואושפז לתקופה ארוכה, חזרו אביבה והבת הפעוטה ליפעת. כאשר החלים, הגיע מנשה ליפעת מדי שבוע-שבועיים לבקר את רעייתו והבת, ואחר-כך עבר לעבוד בחיפה וחי עימהן ביפעת.
 
אביבה השתלבה בעבודה במחסן הבגדים. היה לה טוב בעבודה בחברת אמא, מוקפת אהבה ודאגה של הצוות כולו לה ולבת הקטנה, ילדת הטיפוחים של מחסן הבגדים. שנים עברו בתקופות טובות ותקופות קשות יותר, אפרת גדלה. ביפעת רחשו לשלושתם חיבה – משפחה שקטה, רגישה ועדינה מאוד, תורמת בדרכה שלה לחברה מטוב ליבה, צניעותה החמה ומאור פניה. בשנת 1978, כשאפרת סיימה את בית הספר, הוצע לאביבה ומנשה להתקבל לחברוּת ביפעת. הם הופתעו, כי לא האמינו שהחברה הקיבוצית תהיה מוכנה אי-פעם לקלוט לחברות מלאה, שוות זכויות וחובות, אנשים פגועי נפש, שמצבם ידוע ומוּכָּר לכולם. היה זה רגע גדול בחייהם כאשר המזכיר בישר להם שהתקבלו לחברוּת בהצבעה בקלפי בתמיכת רוב מכריע של הציבור, והמון חברים ברכו אותם ושמחו בשמחתם.
 
בשנת 1993 הלכה גוטה לעולמה. קרוב ל-20 שנה עברו, אך אביבה חשה בחסרונה של האֵם האהובה בכל יום שעבר מאז. היו לה בשנים אלו הרבה נפילות והמון ימים קשים,רוויי סבל ומכאוב, ופה ושם גם שמחות וימים מאוזנים ורגועים יותר. נעים היה לפגוש בה בזמנים טובים – מאירת פנים, מזכירה ברגש רב כל מי שנהג עימה בחסד ואנושיות, הושיט יד או חיוך טוב, האיר ימים חשוכים.
 
תמה מסכת חייה של אביבה.
אני מבקשת להיפרד ממנה בשורות השיר המופלאות של זלדה:
     חָשַׁבְתִּי שֶׁבַּגִּלְגּוּל הָאַחֲרוֹן
     הַיְדִידוּת הִיא בְּלִי כְּשָׁפִים בְּלִי שֵׁדִים
     בְּלִי שְׁמָשׁוֹת וּבְלִי יְרֵחִים.
     שֶׁלַּחִבָּה הָאַחֲרוֹנָה יֵשׁ גָּוֶן
     שֶׁל טַל.
     חָשַׁבְתִּי שֶׁהַלֵּב נָח לוֹ
     עַל הַר גָּבוֹהַּ
     בְּצֵל שִׂיחָה חֲרִישִׁית
     שֶׁמַּפְלִיגָה לַמֶּרְחַקִּים
     שֶׁמַּחֲלִיפָה צוּרוֹת
     וּנְמוֹגָה כֶּעָנָן.
     שָׁכַחְתִּי שֶׁלִּבִּי אַסִּיר כְּאֵב
     וּבוּשׁוֹת מֵרֶחֶם מִשַּׁחַר
     שָׁכַחְתִּי אֶת כָּל הַזְּעָקוֹת
     שֶׁמִּנַּפְשָׁם בָּאוּ אֶל קִרְבִּי.
     וְרָצִיתִי לִגְזֹר מִן הַחֲרָדוֹת
     עִגּוּל שֶׁל שֶׁקֶט
     שֶׁיִּשְׁתַּקֵּף בְּתוֹכוֹ טֹהַר
     הַשָּׁמַיִם.
     וְאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר.
     וְאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר.
 
     -----
עם מנשה, עם אפרת ובן-זוגה אפרים ועם כל המשפחה אנו שותפים בצער.
ינעמו לך רגבי עפרך, אביבה.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
 
מרים אהרוני, ט"ו אלול תשע"ב (2012)