שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

גשם תש"ף

16.10.19 היום נמדדו 2 מ"מ
מתחילת אוקטובר נמדדו 2 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 2 מ"מ

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

שהם עדנה
עדנה לוין-שהם
בת שרה לבית איטקס ומרדכי לוין
בת-זוג לראובן שהם
אם להגר, מירב, אלה ועדי
נולדה כה' טבת תש"ג, 2.1.1943
נפטרה י' אלול תשע"ח, 21.8.2018
 
 
לאורך הדרך

עדנה, הבת הבכורה של שרה לבית איטקס ומרדכי לוין, נולדה ב-2.1.1943 בקיבוץ מחניים שבגליל העליון. במלחמת השחרור פונו הנשים והילדים של מחניים לחיפה. ביניהם היו גם שרה לוין ושתי בנותיה – עדנה בת החמש וציפה בת השנתיים.

בתום המלחמה חזרו הנשים והטף למחניים, אך לא לזמן רב. בראשית שנות ה-50 חל פילוג אידיאולוגי בקיבוץ המאוחד על רקע היחס לברית המועצות ולסטאלין, "שמש העמים". בגלל הפילוג התפרקה מחניים והחברים התפזרו בין גבת, גבעת השלשה וכפר בלום. בין המשפחות ממחניים שהצטרפו לגבת-איחוד היתה גם משפחת לוין. עדנה היתה אז בת תשע. כעבור שנתיים עברו אנשי גבת-איחוד יחד חברי קבוצת השרון לקיבוץ החדש – יפעת. שנה אחרי המעבר ליפעת נולדה אחות לעדנה וציפה – אורה, הבת השלישית והאחרונה לבנות לוין.

בקיץ 1961 סיימה עדנה את לימודי התיכון ביפעת והתגייסה לצה"ל. בשירותה הצבאי שירתה בכוחות המזויינים של הגדנ"ע כמדריכת נוער מדופלמת, מה שאולי התווה את עתידה בהמשך. השירות הגדנ"עי נקטע לקראת סופו כאשר הסכימה, בחפץ לב ובלי הרהור שני, להינשא לבחיר ליבה ראובן שהם. החברות ביניהם החלה כבר בהיותה בסוף כיתה יא', לאחר שראובן השתחרר בתום שלוש שנות שירות ב"גולני שלו".

כעבור שנה נולדה הבת הבכורה, הגר, ואחר כך, לפי התור, תוך יג' שנים – שלוש בנות נוספות: מירב, אֵלה ועדי. כל אחת מהן אמורה היתה להיות בן, אבל בפועל נולדה בת. כל אחת נסיכה-נסיכה מזן מיוחד.

עדנה עבדה במשך שנים אחדות במערכת החינוך כמטפלת פעוטים וילדי גן ובית ספר. לאחר זמן ביקשה להרחיב את עולמה ולצאת ללימודים גבוהים. היא היתה כבר אֵם להגר, מירב ואֵלה כאשר החלה את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת חיפה ובתל אביב. בזה אחר זה, בנחישות, סיימה תואר אחר תואר במקרא, היסטוריה של עם ישראל וחינוך – ראשון, שני ושלישי. לתפיסתה, אסור להפסיק באמצע: התחלת? סיים!. את מחקר הדוקטורט שלה, שבו חקרה את גבולות האוטונומיה הבית ספרית של בית הספר הקיבוצי ושל המורה האוטונומי בבית הספר הזה, סיימה בשנת 1991.

מאז גמר התואר הראשון לימדה עדנה היסטוריה בבית הספר 'העמק המערבי'. במשך כמה שנים ניהלה את החטיבה העליונה של בית הספר, תוך הרחבת המשפחה והמשך הלימודים האקדמיים, מה שלא הפריע לה להתמקד בפן החינוכי של עשייתה. המגע הישיר עם התלמידים היה למרכז עולמה האינטלקטואלי והחווייתי. היא היתה מחנכת של ילדים ובשביל ילדים, לא רצתה לדבר אליהם, רצתה בליבם לנגוע.

אחרי מספר לא מבוטל של שנות הוראה וחינוך בבית הספר התיכון, עשתה עדנה צעד נוסף בקידומה הפרופסיונלי ועברה ללמד בחוגים לחינוך של אוניברסיטת חיפה והמכללה האקדמית לחינוך 'אורנים'. גם כאן התמקדה בעיקר בסטודנטים, שתפסו את המקום הראשון במחשבות ובהשקעת הזמן שלה. האספקט האקדמי של עבודתה, שהוא העיקר באוניברסיטה, היה אצלה במקום השני.

עדנה פשוט ידעה לגעת בתלמידיה, ולא רק בהם, אלא באנשים בכלל. היא הקשיבה באמת, הקשבה פעילה, לא שופטת, מכילה ומחבקת, לא ניסתה להשתלט על השיחה, לשדר את עצמה. עבור רבים, בני גילים שונים, היתה עדנה הקשובה והמקשיבה. לא בכדי היתה ביפעת במשך שנים מרכזת ועדת החברה – תפקיד המחייב דיסקרטיות, הקשבה ואיזון בין צורכי הפרט ויכולות החברה. החברים לא נטרו לה טינה גם על תשובה שלילית, הם ידעו שעשתה למענם כל מה שניתן. עם צאתה לגמלאות, מצאה עדנה את מקומה, הכמעט טבעי, בארכיון יפעת.

לאורך השנים ליוותה את עדנה כמו צל מחלת דם כרונית, שחייבה מעקב רפואי צמוד. עדנה המשיכה לתפקד כאילו-כלום, עד שלפני שנתיים וחצי חלתה במחלה נוספת, קשה ונדירה, מסוג המחלות היתומות, שהרפואה מתקשה להתמודד עימן. המחלה הזאת העמידה את עדנה עם הגב לקיר מול כיתת היורים של הזמן. היא ניסתה בכל כוחה למצוא את תעצומות הנפש הנדרשות להתמודדות חיובית, אבל המחלה הלכה וכבשה, צעד אחר צעד, כל חלקה טובה בחייה.

בהתמודדות הסיזיפית הזאת באה לעזרת עדנה חבורה של חברות נפלאות, שאין לנו מילים להודות להן על המסירות והחברוּת המופלאה, ואיתן סוֶוטה עם ליבה העולה על גדותיו וגם צוות הבריאות הנאמן והמסור של יפעת – המרפאה ובית ערבה. התמיכה של הסביבה החמה, מלאת הידידות, הקלה על עדנה את ייסוריה. לפני כשלושה שבועות מעד גופה סופית. אמר לה: עד כאן! וְעָצַם את הכרתה, כדי שלא תסבול יותר עד עולם.

אתמול, ב-21 באוגוסט 2018, נשמה עדנה את נשימתה האחרונה. היום, בתאריך שבו נולדה הבת הבכורה הגר, יומיים לפני תאריך הולדתה של בת הזקונים עדי, היא מובאת למנוחת עולם. האם זה מקרי?

נעצר גלגל חייה של עדנה, האשה שידעה לגעת באנשים, כשהיא מעבירה את לפיד חייה, בתזמון מדויק ואולי גם סמלי, לדור הבא, כאילו אומרת דבר מה ואין לדעת מה.

דמותה צרורה עימנו, בליבנו, כל עוד אנחנו חיים.