שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

שיעור טבע

שיעור טבע
 
סיפר: יורם קול
 
א. קולות הציפורים

  

מחנך הכיתה והמורה שלנו לטבע בכיתה ה' בגבת היה בן-ציון שקד. בן-ציון היה חובב טבע נלהב והתלהבותו דבקה גם בנו. פעם, בתחילת שנת הלימודים, העיר את כל הכיתה בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר. לקחנו שמיכות דקות והלכנו בדממה, רדומים למחצה, לחורשת פינסק. המטרה הייתה להקשיב לקולות הציפורים המתעוררות לקראת עלות שחר, לזהות אותם ולהכיר את סדר השכמתן בחורשה. פרשנו יחד את השמיכות באזור נקי מעשביה ומסרפד ונרדמנו מייד. זמן קצר לאחר מכן העיר אותנו בן-ציון שוב, וסימן לנו להעיר בשקט גמור את החבר שלידנו. קולות ציפורים החלו להישמע. בן-ציון סיפר לנו בלחש על כל ציפור וציפור – הוא הכיר היטב את כולן. עד היום אני זוכר את הראשונה מביניהן. הייתה זאת חִמריָה – ציפור שגם אז לא הייתה שכיחה באזורנו. השם, הסביר לנו בן-ציון, ניתן לה בזכות צבע החמרה החום-אדמדם של הגב והזנב. קול זמרתה המיוחד של החמריה נחרט עמוק בזכרוני, אני מאמין שאוכל לזהותו גם היום.  

  

המשכנו לעקוב אחרי קולותיהן אורחות חייהן של הציפורים – מתי עונת החיזור, כיצד, היכן ומאלו חומרים הן בונות את קיניהן, כמה ביצים הן מטילות ואיך נראות הביצים, איך ובמה מאכילים ההורים את הגוזלים. כל ילד בחר ציפור ולמד אודותיה מהספרים שהביא בן-ציון לכיתה ועל סמך יומן מעקב שניהל. בסוף השנה כתב כל אחד מאיתנו דו"ח מפורט על הציפור שלו והגיש אותו כעבודת פרויקט אישי.

  

ב. הסילו

  

מגדל הסילו שליד הרפת התנשא לגובה של 12 מטר. הביאו אליו את קני התירס שקצרו בשדה וקצצו אותם במקום. למכונת הקיצוץ שעמדה ליד הסילו היה סכין מסתובב שפעל גם כמדחף. התירס הקצוץ נדחף לראש המגדל ונפל לתחתית. כדי להדק ולדחוס אותו, היו חברים ונערים עולים מדי פעם בסולם ברזל, נכנסים דרך אחד הפתחים שהיו במגדל לכל גובהו ורוקדים על התירס הקצוץ עד שנדחס כדבעי. את הפתחים בחלק שהיה כבר מלא ודחוס סגרו בתריסי עץ.

  

עד גמר המילוי, יכלו גם ציפורים להיכנס למגדל הסילו. ואכן, יונים, סנוניות ותנשמות נכנסו, בנו בפנים קינים והטילו בהם ביצים. גם כאשר המגדל כבר היה מלא לגמרי, עדיין נותר למעלה מרווח צר, שאיפשר לציפורים להיכנס ולטפל בגוזלים.

  

יום אחד הביא לי מישהו גוזל תנשמת שנמצא במגדל הסילו. הגוזל היה כדורון צמר  לבן, שניתן היה לחפון בכף היד.

  

ג. הגוזל

  

גוזל התנשמת הקטן התגלה כזללן שאינו יודע שובע. שיכנתי אותו בכלוב ריק שמצאתי ליד מעבדת הטבע והקדשתי את כל זמני לספק לו אוכל. העמדתי מלכודות עכברים במחסן התבואות, הלכתי למטבח לקבל שאריות של עוף שניקו והכינו לבישול, ליקטתי שאריות מפה ומשם. בכל יום הייתי מביא לגוזל אחר הצהריים את השלל שהצלחתי לאסוף למענו והייתי רואה בתדהמה כיצד הוא בולע הכול ברעבתנות ולא נודע כי בא אל קרבו. הגוזל לא בחל בכלום, מלבד קרפדות – הריח או הטעם של העור הרירי הרתיע אותו.

  

הגוזל גדל מיום ליום. אחרי זמן, כאשר במקום הפלומה גדלו נוצות, היה הגוזל לתנשמת צעירה ויפה. בערבים, כאשר היו לנו מסיבות או פעולות, הוצאתי את התנשמת למדשאה גדולה של בית הספר והטלתי אותה אל-על. הילדים הביטו בהשתאות בתנשמת שלי, שעפה וגלשה אל תוך הכלוב שלה, שבו ראתה את ביתה. מאחר שטיפלתי בתנשמת זו מגיל צעיר ביותר, נראה היה שעברה החתמה אלי וראתה בי הוֹרֶה. הייתי שָׂם אותה על הכתף, מבליג על הכאב שגרמו לי ציפורניה הקשות התקועות בכתפי, ומטייל עימה בגאווה בחוצות הקיבוץ. כולם התפעלו מ"התנשמת המאולפת" שניצבה זקופה על כתפי. אזכיר כאן כי לא הייתי היחיד מבני כיתתנו שגידל ציפור. אסף שיפמן גידל בז שכאשר שוחרר, היה חוזר אליו וצולל מגובהי מעופו כדי לקבל מידו את טרפו. חיים גוטמן גידל גוזל של עורב אפור, והסתובב גם הוא עם ציפור על הכתף. פעם אפילו הצטלמנו יחד – חיים עם העורב שלו ואני עם התנשמת שלי על הכתף.

  

בוקר אחד, בבואי אל התנשמת שלי, מצאתי את הכלוב ריק. סיפרו לי אחר כך שראו אותה בלילה בבית הרשל כשהקרינו שם סרט ושחצתה מספר פעמים את אלומת האור של המקרנה. בהמשך היום נודע לי שכמה מן הילדים הגדולים הכניסו את בת טיפוחיי לבית הרשל כדי שתצוד את הדרורים הרבים שהיו בתוכו. הלכתי לבית הרשל ולא מצאתי אותה.

  

למחרת נודע לי שהתנשמת שלי נמצאה מתה באולם, כנראה התחשמלה ממערכות החשמל של הבמה. היה ברור לי שאין מה לעשות ואת הנעשה אין להשיב – היה סיפור, ואיננו עוד. יחיד הייתי בכאבי. מלבדי לא הצטער על כך איש.