שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

שירת העשבים

שירת העשבים
 
לאחר מעבר הפרות ליפעת, נותרו לקבוצת השרון חלקות של מרעה זרוע סמוך לרפת הישנה. אי אפשר היה להוליך לחלקות כל-כך מרוחקות את הפרות החולבות, אבל אפשר היה להוליך לשם את קבוצת העגלות הבוגרות והפרות היבשות. אריה ברזילי היה מוליך את הפרות מהרפת דרך נחל צבי עד לחלקת המרעה, שומר עליהן בשטח וכונס אותן למכלאה מאולתרת לקראת הצהריים. נדרשו לענף שני נערים שיוציאו את הפרות למרעה אחר הצהריים, כדי שאריה יתפנה לשאר העבודות במספוא.

העבודה הוצעה לבני כיתתנו. קפצתי על המציאה – נורא רציתי לעבוד ברפת, אבל הרפתנים היו מוכנים לקבל לעבודה ברפת רק מכיתה י' ומעלה ואנחנו היינו בכיתה ט' – נידונים לאינספור עבודות עישוב ודילול משעממות. המרעה היתה עבורי הזדמנות פז לעבוד "כמעט" ברפת. גרשון אלון הצטרף אלי. הוא שמח על העבודה הזאת, כי רצה לנצל את זמן השמירה על הפרות לדברים מועילים: הכנת שיעורי בית ואימוני נגינה בחלילית. גרשון אף פעם לא הגיע להישגים מרשימים בנגינה, אבל לא חדל לנסות לשפר את הישגיו באמנות זאת. שיעורי הבית שבחר לזמן המרעה היו תרגילי האלגברה של אברהם כהן. בסוף כל שיעור באלגברה, כתב אברהם על הלוח מספר תרגילים. היה עלינו להעתיק את התרגילים על דף ולהחזיר אותו פתור לשיעור הבא. אברהם לא נהג להחזיר לנו את הדף הזה לאחר בדיקתו. היו שמועות עקשניות שהוא אינו קורא אותו כלל, אבל מי שהפיץ אותן לא הכיר את אברהם. הוא בדק את דפי התרגילים בדקדקנות וידע לא רק מה כתב כל תלמיד אלא גם מי העתיק ממי.

נחזור למרעה. היינו באים למכלאה המאולתרת אחרי ארוחת הצהריים, אריה היה מעביר לנו את האחריות ועוזב. היינו מוציאים את הפרות למרעה, שומרים עליהן בשעות אחר הצהריים ומחזירים אותן הביתה לפנות ערב. אלה היו שעות עבודה מרובות אבל לי לא היה איכפת – היה לי טוב. כך גם לגרשון, שהספיק להתאמן לא מעט בנגינה בחליל וגם פתר את דף התרגילים של אברהם.

אותו יום מר שבו מספר סיפורנו התחיל בצורה השגרתית: הוצאנו את הפרות לחלקה הגובלת בכביש הראשי. הפרות התפזרו בשטח והחלו לרעות. אני התבוננתי בפרות וגרשון הוציא מהתרמיל את דף האלגברה כדי להתחיל בעבודה. כעבור זמן לא רב, ראיתי את הפרות מרימות ראש ומביטות צפונה. תוך שניות ספורות מתחו כולן צוואר, הפשילו זנב והחלו לדהור צפונה בגעיות רמות. קמנו על רגלינו ורצנו בעקבותיהן. כשהגענו לכביש, ראינו את האסון: רוב הפרות כבר דרסו חלקת גזר רעננה של קבוצת עיינות מעבר לכביש, בעוד הנותרות מתאמצות להצטרף אליהן. התחלנו לגרש אותן חזרה בצעקות רמות, נפנופי ידיים וזריקת אבנים. זה לא היה קל. הפרות התאהבו בגזר מסיבות מובנות, וכאשר נאלצו לנטוש אותו בעל כורחן, הן עשו זאת בדהרה מהירה דרומה, כשהן מותירות אחריהן חלקה הרוסה. רצנו בעקבותיהן. כבר מרחוק ראינו שפרה אחת אוחזת בפיה את התרמיל של גרשון והאחרות רצות בעקבותיה בניסיון לזכות במשהו מן השלל. התפצלנו. אני רדפתי בכל כוחי אחרי הפרה עם התרמיל, בעוד גרשון רודף אחרי הפרה שהחזיקה בפיה את נרתיק הבד הרקום של החלילית שנפל ממנו. כאשר הצלחתי במאמץ רב למשוך מפיה של הפרה שלי את התרמיל, ראיתי שפרה אחרת לועסת לתיאבון את דף האלגברה. גרשון הצליח בשארית כוחו לאסוף את החלילית ואת מברשת הניקוי שנשרו מנרתיק החלילית, אבל הנרתיק עצמו נלעס עד תום.

מצב רוחו של גרשון היה בשפל, נמוך מים המלח. למחרת עוד היה עליו להסביר לאברהם מדוע אין לו דף אלגברה פתור. לאברהם היה ניסיון רב-שנים עם תלמידים ותירוצי תלמידים, אבל אני מעז לנחש שהתירוץ הזה – "פרה אכלה לי את הדף" – היה חדש אפילו למורה עתיר ניסיון כמוהו. 

יואב אהרוני