בראש השנה תשי"ט קיבל דן ויינברגר שי מיוחד: חבילת תמרים גדולים.

דן אכל מן החבילה לאט-לאט, שניים-שלושה תמרים בכל פעם. את הגלעינים שָׂם במאפרה.

מרים התרעמה עליו: הגלעינים דביקים והמאפרה נעשית אף היא דביקה בגללם.

כדי שלא להכעיס את מרים תקע דן את הגלעינים באדמת אחד העציצים בחוץ.

עברו חודשים, ועלים חדים כחרב עלו מן העציץ.

דן לא ידע מה זה, אך הירוק המיוחד שָבָה את ליבו, והוא שתל את הצמחים המוזרים בשטח המוזנח שממול.

עבר זמן, ושלושה דקלים החלו להיתמר מול עיניו המשתאות של בעל-הבית.

"מעשה-ניסים", היה דן חוזר ואומר, "מעשה-ניסים"...