שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

גשם תש"ף

3.11.19 היום נמדדו 2.5 מ"מ
מתחילת נובמבר נמדדו 2.5 מ"מ
מתחילת השנה נמדדו 28 מ"מ

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

תושיה של מטולאי

תושיה של מטולאי 

כשהיינו קטנים, היה הפר שברפת מאושיות המשק. הפר היה משותף לשלושת המשקים: קבוצת השרון, גבת ועיינות. אחרי שהפר ההולנדי הוותיק "דיאמנד" הזדקן וכבר היה קשה לו להתרומם, הביאו את "אחמד" – פר ערבי נמוך ושמן, עם קרניים ארוכות שהולכות לצדדים. היו לו עיניים אדומות-אדומות ועורף ענק. הרפתנים כינו אותו "חתול". ואיך שה"חתול" הזה קפץ! זו היתה חוויה! הכוח, הפראות, הפחד – הכול נמהל ביחד. היה ה"חתול" סובב והולך לפי התור בין שלושת המשקים ועושה את עבודתו בחדווה. 

  

יום אחד היה צריך להעביר את הפר מגבת אלינו. שניים יצאו למשימה: שלמה דורי, רפתן צעיר ומבטיח עם רקע תיאורטי עשיר, ואריה ברזלי, שרק בא מהגולה וכבר יצא שמו למרחוק כגיבור-חַיִל, ענק הכוח. קשרו שלמה ואריה את הפר בנזם האף, וליתר ביטחון קשרו גם את הקרניים. שלמה הולך קדימה, מוביל את הפר: הוא הרי למד בנַנְסִי ויודע להוביל פר. אריה, לעומת זאת, הולך מאחור, בידו מקל קצר ומגפי-הגומי הנצחיים על רגליו. 

 

תחילה לא רצה הפר לזוז. אחר-כך התחיל לנוע בקפיצות: דוהר קדימה – ועומד, דוהר – ועומד. שלמה, שגם אז לא היה במשקל 90 קילו, היה טס עם הפר והחבל – ונעצר, רץ ועוצר. כך הלכו בתוך גבת לעֵבר השער. ואז קרה דבר נורא: במקום לעבור דך השער הגדול, פרץ הפר לתוך הגדר, שקע עמוק בתוך התַּיִל, נשכב ולא קם. ניסו שלמה ואריה להוציא את הפר בטוב וברע, משכו את התַּיִל מעליו ומתחתיו והאיצו בו לקום. אך ככל שניסו יותר, כך הסתבך הפר יותר. לבסוף, עם קרניים מסובכות ללא תקנה ורגליים פצועות, רבץ הפר בתוך התַּיִל ולא קם עוד. אריה ניסה את כל הפיתויים, שלמה קרא לו בשפת הפָּרים מנַנְסִי וניסה בשיטות מקצועיות מהספרוּת הכי עדכנית לנעֵר אותו מרבצו. לשווא. מיואשים הלכו הביתה, והפר תקוע בתוך הגדר. אומנם שלמה ליתר ביטחון קשר את החבל לאחד העמודים, אך מיותר היה לקשור: הפר היה נעוץ בגדר התַּיִל כמו מחרשה באדמה. 

  

הולכים הביתה. מצב הרוח לא אַי-אַי-אַי. אוכלים צהריים בפנים זועפים. והנה בא הלל פיין, עם החיוך הרחב והצעד הגדול. טופח הלל לשלמה בחיבה על הגב: "מה יש, שלמה, מה אתה מוריד את הראש? סַפֵּר מה העניין". אומר שלמה: "הובלנו את הפר מגבת אלינו והפר הסתבך בגדר". מתחיל הלל לצחוק, צוחק וצוחק ולא גומר. "מה אתה צוחק?", נפגע שלמה, והלל עונה: "בשביל להוביל פר ערבי, צריך לא אחר מאשר את הלל פיין ממטולה". שלמה אומר: "הלל, חדל, אתה יודע שתמיד אנחנו מוליכים את הפר. במקרה, הפעם זה הסתבך". "אתה רוצה שאני אוציא לך אותו?", שואל הלל, "רק תגיד, ואני הולך איתך לגבת". הרבה ברירות לא היו לשלמה. מחל על הכבוד של הרפתנות המקצועית המדופלמת ואמר: "טוב, בוא גם אתה. שלושה אנשים טובים יותר משניים". הלל לא היה צריך יותר מזה. פתח בצעד האיכרי הרחב שלו לגבת, שלמה דוהר אחריו, אריה במגפי-הגומי הולך בצעד מזורז אחרי שניהם, והילדים – במאסף. 

  

התמונה בינתיים לא השתנתה הרבה: הפר רובץ בגדר, הרגליים הפצועות מסובכות בתַּיִל והעיניים האדומות כועסות נורא. התחיל הלל לתת פקודות: "שלמה, תתיר את החבלים ותשאיר ביד חבל ארוך ככל שתוכל", "אריה, גש למתבן ותביא חבילת קש". שלמה אומר לעצמו בספקנות: "נו, נראה את הלל, האם באמת כוחו גדול". אך הגיע הקש, אמר הלל לשלמה: "תחזיק בחבל, וכשהפר יתחיל לרוץ – רוץ אחריו". הרים הלל את הזנב של הפר והכניס מתחת לזנב רבע חבילה של קש. אחר-כך הכניס את ידו לכיס והוציא גפרורים. הוא חייך אל הילדים שעמדו מסביב והרחיק אותם בתנועת-יד רחבה של זורע: "פה יהיה משהו נורא", אמר, "תעמדו רחוק". וכשהילדים התרחקו, התפשט על פניו של פיין חיוך מאוזן לאוזן. הוא הדליק את הגפרור והבעיר את הקש, בעוד הפר מביט בו בעין אדומה, שלמה מסתכל חשדני מרחוק עם החבל ביד ואריה עומד דרוך עם המקל. הלל עשה את תנועת הקברניט שהיה עושה בהפליגו אל השדות עם הקומביין, והקש העלה עשן סמיך ולבן עד שכמעט לא ראו את הפר. 

  

האש פרצה בבת-אחת מתוך הקש. הפר התרומם והתחיל לדהור קדימה עם העמוד של השער והגדר כמו טיל משוגע. הוא דהר עם הגדר של גבת, מושך אחריו את שלמה עם החבל. אריה מאחור רץ וצעק כאחוז אמוק: "שלמה, ש-ל-מ-ה!", וגם הילדים רצו מאחור, צוחקים בקול גדול. רק הלל עמד במקום בפיסוק רחב ואמר: "אמרתי לכם, כשיש עסק עם פר ערבי – תקראו להלל ממטולה". 

עודד ארצי