שלום אורח, התחבר !

חדשות הקיבוץ

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר יפעת!

נר נשמה

 מועדי יום השנה לחברי יפעת
מופיע ב"נר נשמה" במדור "נזכור"
בעמוד הבית.

מה קורה

מגזין הוידאו החודשי "מה קורה"
נמצא ב"רוח מקומית".
האחרון מופיע גם בדף הבית.

לוח אירועים

תמונת העשור

תמונת העשור
 
 
    
     לקראת חג העשור הוחלט להנציח את כל החברים והילדים בתמונה משותפת ענקית, תמונה שעוד לא היתה כמוה, ברוחב של 2.5 מטר לפחות.
     הרעיון שאני אצלם את התמונה הזאת נפסל על ידי מייד: לא היה לי ציוד מתאים וגם לא די ניסיון. החלטנו להזמין לביצוע המשימה את המומחה הכי מפורסם בארץ לצילומים קבוצתיים: אלחנן שמידט מחיפה.
     שמידט היה אנתרופולוג לפי השכלתו, צייר לפי נטייתו וצלם לפרנסתו - חבר בוועד הציירים וועד הצלמים ונציג בעלי העסקים בוועדה הציבורית למס הכנסה. היה לו ציוד צילום ייחודי בארץ, שחלק ממנו נבנה בעבודה עצמית שלו, ומי שרצה צילום בעל ערך לדורות פנה אליו. צילום אצלו עלה הרבה מאוד כסף, אבל חשבנו שההשקעה כדאית – בכל זאת, צילום לחג העשור!
      הצלם המהולל ערך סיור מקדים ביפעת ובחר את המיקום המדויק על הדשא שליד חדר האוכל. הוא קבע גם את היום והשעה האופטימליים לצילום, ואף על פי שלכמה חברים זה לא היה נוח, הובהר סופית כי כולם צריכים להתייצב לצילום בשבת, 20 ביוני 1964, בשעה חמש וחצי בדיוק.
     באותו יום התייצבתי בביתו של אלחנן שמידט כבר בשעה עשר בבוקר, כדי לעזור לו להעמיס את הציוד: מצלמת ענק, חצובת עץ ענקית, עדשות מכל המינים, מדי אור ועוד המון קופסאות וחבילות שעל טיבן לא עמדתי בדיוק אבל הכרחיותן לא עמדה בספק. לציוד הרב הזה נמצא רק בקושי מקום בג'יפ של המטעים, וכדי להבטיח את הגעתו בשלום קשרתי אותו בחבלים חזקים ונסעתי לאט ובזהירות.
     בדרך ליפעת שמעתי מאלחנן שמידט סיפורים מופלאים על כמה מצילומיו הידועים. כך, למשל, סיפר לי איך צילם מהחזית את התמונה המפורסמת של בית דגון בחיפה: כיוון שבתים הסתירו את החזית, צריך היה למצוא בחישובים מורכבים את זווית הצילום המדויקת, לבחור עדשה מתאימה, לתכנן את משך החשיפה והעיקר, לכוון את הפוקוס כך שקווי המתאר יתקבלו מקבילים. "בצילום טוב חשוב כל פרט", נתן לי שמידט שיעור שהיה נר לרגליי בשנים הבאות, "יותר מהכול חשוב הפוקוס".      
      
כינוס הציבור לצילום העשור:
משעה ארבע מסתובב זאב עברי ברחבי יפעת וקורא במגפון לחברים לבוא מייד לצילום שיהיה בשעה חמש וחצי בדיוק.
בטרקטור נוהג יוסף רייזנר. יהודה בנו יושב ליד זאב במושב הקדמי.
 
    
       שמידט מכוון את המצלמה
 
      החברים והילדים ביפעת היו ממושמעים. בשעה היעודה באו כולם והסתדרו בעמידה ובישיבה על הטריילרים שהוצבו ליד חדר האוכל, במקום שקבע האמן. על טריילר ממול הוצבה חצובת הענק של אלחנן שמידט עם המצלמה האדירה וכל הציוד הנלווה, ואני ניצבתי לידו והדרכתי את החברים באמצעות מגפון לעמוד מבלי לזוז, לא לנשום, לא לדבר, רק לחייך. אלחנן הסתתר בתוך שק בד שחור, כיוון וכיוון, ולבסוף לחץ על לחצן המצלמה.    
     בדיוק ברגע הקריטי חצה כלב קטן בריצה את הדשא. "צריך לצלם שוב", אמר לי הצלם. הודעתי לחברים, שכבר התחילו לרווח שורות, שמצלמים שוב. המבוגרים נאנחו, אבל גילו משמעת למופת ונערכו מחדש לצילום חוזר. שוב חישב שמידט במשך זמן רב זוויות, מרחקים וזמן חשיפה, כיוון וכיוון – ואחרי דקות ארוכות לחץ על כפתור הצילום.
     כעבור שבוע התקשרתי אל אלחנן שמידט. "התמונה עוד לא מוכנה", אמר לי. כעבור שבועיים התקשרתי שוב ושמעתי שכבר עשה דוגמאות. חיכיתי עוד כמה ימים ונסעתי אליו – חג העשור עמד בפתח, ורצינו להספיק למסגר את התמונה הענקית.
     שמידט מסר לי תמונה ברוחב של 60 ס"מ. "אני מבין שזאת הדוגמא", אמרתי, "מתי נוכל לקבל את הגודל שביקשנו?" – "זה המקסימום שאפשר", התרגז עלי שמידט. "מה זאת אומרת?", לא הבנתי. "זאת אומרת שהצילום לא חד" – הוא כעס על קוצר ההבנה שלי אחרי השיעור היסודי שקיבלתי ממנו – "לא כיוונתי טוב את הפוקוס"...
 
 מוטקה שפר