הווי ובידור במטבח, עמליה ליפניק וציפי אזולאי, תשל"ז (1978)

עד מהלכי ההפרטה הנרחבים בשנות ה-80, עבדו במטבח היפעתי חברים רבים, בעיקר חברות. העבודה היתה רבה וקשה, מקילוף וחיתוך של ירקות ועד בישול, צלייה, טיגון והכנה להגשה. לא קל להכין שלוש ארוחות ביום שבעה ימים בשבוע למאות חברים וילדים, שלכל אחד ואחת מהם טעם והעדפות משלו. קשה לשוב ולהתחיל יום יום מהתחלה, בלי להתקדם לשום מקום, לא פעם מול מַשובי אי-נחת וביקורת. לא פשוט להתמיד בעבודה שכמעט שאינה זוכה להערכה והוקרה ציבורית, מעצם היותה עבודת שירות ולא ענף משק רווחי.

ובכל זאת היתה בצוות לאורך השנים גם גאווה על חיוניות התפקיד, והיה סיפוק מקצועי על תוצאה קולינרית שהתקבלה בחום. בתוך הצוות נרקמו לא אחת קשרים חברתיים חמים שנתנו תחושת שייכות ופיצו על העבודה הסיזיפית. והיו גם חברות וחברים שאהבו את עבודת הבישול ובישלו ברצון ובשמחה.   

המטבח ביפעת נסגר זה מכבר. תמונות הארכיון עוד שומרות את זכרון ההווי התוסס במקום ומעלות את טעמי המנות שאכלנו כולנו בימים רחוקים.

מרים אהרוני, 2025