חג המים, הושענא רבה תשכ"ט (אוקטובר 1968) 

תחרות חציית הבריכה הלוך וחזור בסירות (גיגיות פח):  

אשר קולניק (בבגדי חג!), מתתיהו דרור ואהרון אלקסלסי

תשפ"ה היתה שנת בצורת קשה, מן החמורות בשנות הבצורת שנרשמו מאז החלו רישומי משקעים בישראל. נזק עצום בהיקפו נגרם למשק המים של המדינה ולחקלאות, בעיקר בצפון הארץ. ביפעת ירדו כשני שליש מהממוצע הרב-שנתי – מצב טוב יחסית לצפון. הלוואי שהיורה שירד בראש השנה תשפ"ו מבשר על שנת גשמים ברוכה.

לפי המסורת היהודית נקבע גורל גשמי השנה בסוכות, על פי הכתוב במשנה: "בחג (סוכות) נידונים על המים". בעבר הקדום היה חג הסוכות גם חג המים ("שמחת בית השואבה") ובתנועה הקיבוצית התחדש החג היפה באופני ביטוי שונים. ביפעת לא חגגנו אותו בנפרד בכל השנים, אבל בעשורים הראשונים ניתן לו מדי פעם ביטוי בתחרויות משעשעות בבריכה בין יחידים, משפחות וענפים. לימים נכנס חג המים למסכת האסיף באמצעות שירים וריקודי גשם ומים, מלוּוים בתפילה לגשמי ברכה. 

אשר לצילום: לא במקרה הגיעו אשר קולניק, מתתיהו דרור ואהרון אלקסלסי למקום הראשון בפער ניכר משאר המתחרים. לאשר היה ניסיון ימי עשיר מאז היותו חלוץ צעיר בקיבוץ עֵין הים ועבודתו כסַוָּר בנמל חיפה. כמומחה להשטת סירות והתקרבות לאוניות בחשאי, השתתף אשר בפעולות רבות של הורדת מעפילים בלתי ליגאליים לחוף, מתחת לאפם של הבריטים. מתתיהו ואהרון היו חובבי דיג, ובזכות תחביבם זה היטיבו אף הם לנווט דרכם במים. בקיצור: צוות מנצח.