החולה המדומה 

 

 

הִיא מְדַבֶּרֶת כָּכָה דּוּגְרִי,

הִיא לֹא הוֹלֶכֶת מִסָּבִיב,

הִיא מַחְלִיטָה וְהִיא עוֹשָׂה

וְאֵין סִכּוּי וְאֵין תִּקְוָה –

רַק לֶקְסָטִיב.

וְאָז הַפּוּפִּיק קְצָת רוֹעֵד לִי,

כִּי מָה אִם לִי לֹא תַּאֲמִין,

הִיא מוֹצִיאָה תַּ'סְטַטוֹסְקוֹפּ

וְהִיא עוֹשָׂה לִי כֶּתֶם קֹוֹר

בְּצַד יָמִין.

          חַנָּה, כּוֹאֵב לִי פֹּה, כּוֹאֵב לִי שָׁמָה,

          חַנָּה, כָּל-כָּךְ כְּבֵדָה לִי הַנְּשִׁימָה,

          חַנָּה, לוֹחֵץ לִי כָּאן וְגַם לְמַטָּה –

          אוֹי, תְּנִי תְּרוּפָה לִי,

          אוּלַי אֶשְׁכַּב קְצָת בַּמִּטָּה.

תַּפְסִיק לִבְכּוֹת, אַתָּה כְּבָר גֶּבֶר,

תָּקוּם מַהֵר, עֲמוֹד יָשָׁר,

אַל תְּיַלֵּל, אַל תִּתְפַּנֵּק,

אַתָּה בָּרִיא, אַתָּה חָזָק

כְּמוֹ שׁוֹר הַבָּר.

תִּפְתַּח תַּ'פֶּה, תּוֹצִיא לָשׁוֹן,

תַּגִּיד לִי אָה, תַּגִּיד לִי אֶה,

אֵינִי רוֹאֶה כָּל סִימָנִים

אֵין מָה לִדְאֹג וּלְפַחֵד,

זֶה רַק נִדְמֶה.

          חַנָּה, נוּ בֶּאֱמֶת הָרֹאשׁ כּוֹאֵב לִי,

          חַנָּה, אוּלַי צָרִיךְ קְצָת אָקָמוֹל,

          חַנָּה, אִם לֹא תִּתְּנִי אֲזַי נַרְאֶה לָךְ:

          נֵלֵךְ לְסַבְתָּא וְהִיא תִּתֵּן לָנוּ הַכֹּל!

 

נכתב באהבה גדולה לד"ר חנה אדר לרגל מסיבת "אלה הם חייך" שנערכה לכבודה בפברואר 1983, עם פרישתה מעבודתה

כרופאת ילדים.

חנה, ד"ר אדר, נחשבה לרופאה שאי אפשר "לעבוד עליה". בכושר אבחנה חד כתער גילתה מייד כל חולה מדומה והעמידה אותו על מקומו (ועל רגליו).

במקור הושר השיר על ידי התאומים המוזיקליים אלון ואסף יפה.

הסבתא הנזכרת בשורה האחרונה היא הסבתא המיתולוגית שלהם דרורה, חברתה הקרובה של חנה

(משום-כך האיום "נלך לסבתא" עשוי להיות אפקטיבי).