יפעת בת 40 אַרְבָּעִים שָׁנָה סוֹגֶרֶת

עִם עָבָר וְעִם עָתִיד,

עִם תְּכָנִים וְעִם מִסְגֶרֶת,

עִם תִּקְווֹת כְּמוֹ תָּמִיד.

אַרְבָּעִים שָׁנָה זֶה פֶּרֶק –

לֹא תִּינוֹקֶת, כְּבָר עַלְמָה,

שְׁנֵי דּוֹרוֹת גִּדַּלְתְּ בַּדֶּרֶךְ,

דּוֹר שְׁלִישִׁי עַל הַבָּמָה.

          עִם הַשְּׂמָחוֹת וְהַקְּשָׁיִים

          עִם הָאוֹרוֹת וְהַצְּלָלִים,

          תָּמִיד הָיִית

          תָּמִיד תִּהְיִי

          הַבַּיִת שֶׁלִּי.

חֲלוֹמוֹת חָלְמוּ בּוֹנַיִךְ

וּבָנַיִךְ מַמְשִׁיכִים,

דּוֹר שְׁלִישִׁי עוֹלֶה פּוֹרֵחַ

נֶאֱחָז בֵּין הַסְּלָעִים.

כְּמוֹ נִיצָן בְּטֶרֶם פֶּרַח

הַשּׁוֹמֵר עַל עֲתִידוֹ,

מַבְטִיחוֹ מֵרַעַשׁ פֶּתַע

מִתְרַפֵּק אֶל סַף בֵּיתוֹ.

          עִם הַשְּׂמָחוֹת וְהַקְּשָׁיִים...

עַל הָעֵמֶק אַתְּ חוֹלֶשֶׁת

צוֹפִיָּה מֵהַמִּזְרָח,

עֲטוּפָה בְּנוֹף וְדֶשֶׁא

וְנִרְאֵית שְׁלֵוָה כָּל-כָּךְ.

זֶה הָעֵמֶק, זֶה הַבַּיִת

פֹּה אֲנִי, אַתְּ וְאַתָּה,

מִתְיַשְּׁבִים בְּצֵל הַזַּיִת,

מְחַזְּקִים אֶת הַסֻּכָּה.

         עִם הַשְּׂמָחוֹת וְהַקְּשָׁיִים...

 

נכתב לחג ה-40 ליפעת, שנחוג – על סמך מסורת חג ה-30 – באיחור של שנה, בחג האסיף תשנ"ו (1995).

הסולן היה מיכה להמן, חבורה קולית הצטרפה בפזמון החוזר:

          עִם הַשְּׂמָחוֹת וְהַקְּשָׁיִים

          עִם הָאוֹרוֹת וְהַצְּלָלִים,

          תָּמִיד הָיִית

          תָּמִיד תִּהְיִי

          הַבַּיִת שֶׁלִּי.