חג המשק - יום ההולדת של יפעת - נחוג בשנים הראשונות בחג האסיף ולא ביום המעבר הרשמי ליפעת, ה-15 ביולי. זאת מפני שבקיץ, בשיא העונה הבוערת, לא היה ראש לחגים. עם השנים גבר חג האסיף על חג המשק. היה בכל שנה בטקס חג האסיף אזכור חגיגי לרגל מלאת כך וכך ליפעת, אך לא מעבר לכך.

עם זאת, אי אפשר היה לפסוח על יום הולדת עגול: 10, 25, 30, 40, יובל... אלה נחוגו ברוב הדר - ולא פעם אחת, כי אם פעמיים: פעם אחת מראשית ההתיישבות בעמק בחורף 1926 ופעם שנייה מהמעבר ליפעת בקיץ 1954. המועד המדויק של החגיגה הגדולה היה גמיש, לפעמים גמיש מדי (הבדל של שנה שלמה) - ובכל זאת לא שכחנו ולא דילגנו.

 

בראשית היו החגים צעירים. הפזמונים הושרו במנגינות שירים ידועים, הביצועים היו מאולתרים וחובבניים, הקהל אוהב וסלחני.

בהמשך עלו החגים מדרגה: הפקה מקצועית של "מופע" יוקרתי, כתיבה והלחנה במיוחד לערב מושקע לפרטי פרטים, תפאורה, תאורה והגברה ברמה גבוהה, קטעי תנועה, מחול ותיאטרון שהצריכו חזרות רבות וליטוש רב, תלבושות שנתפרו במיוחד.

התרגלנו לסטנדרטים חדשים, נעשינו ביקורתיים יותר, תובעים שלמות.

היה בזה הרבה חיוב, אבל משהו אולי הלך בכל זאת לאיבוד.

מרים אהרוני